בדרך שהורו לי המילים

בסך הכל רציתי ללכת בדרך שהורו לי המילים

אך יום אחד נעלמו באין משעולים

ואין ים ואופק

ומילה חוזרת על רעותה

ומתבלבלת איתה

והמשורר עומד בצומת

ומצפה להבטחה

לגילוי, לתאורה

במצב רוח נעים

במשב רוח רע.

עץ בודד לא עומד בערבה

ואדם לא מצפה לחווה

והנחש הערום והתפוח

הם זיכרון אחד שכוח

והמתוק והנסתר הם ים מלוח

והחלום נשבר לרסיסים

גם תחת אור הפנסים.

כי

שבע בתולות לא מצפות למשורר

ואף לא ארמון זהב

אולי מטבעות כזב.

כי להוציא לאור את כתביו

עובר הוא את מסלול ייסוריו

באין בידו פרוטה הוא נודד ללא אור

ומקריא מכתמיו כטרובדור

אך יום אחד מישהו יזכור

ויאיר את דמותו בזרקור.