מה שכמעט קרה 2

ישבנו בתוך ההמולה

המוזיקה רעשה

געשה בצלילים

היה דווקא דיי נעים

היה דווקא דיי נעים.

ראיתי על הבמה את ההתגלמות ההוויה

של מה שכמעט קרה,

החזקתי את

המפתח

לא מצאתי את

המנעול.

היה חשוך מדי בעיניים

למרות

 שהאולם היה מלא אורות..

יד מושטת גיששה על רגלי

לא החלטית אבל

 לפחות

יותר ממני

כי אני

מי אני רק

מאובן חסר הבעה .

ישבתי בחוסר ניע

ניסיתי למחוק את התמונה

ישבתי שקטה

כמו אישה מעונה

ממולי

התגלמות ההוויה

לצידי

התגלמות הריק והאהבה.

לא רציתי לא רציתי

בכלל שככה זה יגמר

אבל פשוט לא היו

לי מילים להגיד, לא היה לי לב

לעשות לשנינו פחות כואב..

פתאום הוא לפט אותי בכוח

רציתי לצרוח אבל לא היה לי

קול

הרי אני סתם נושאת המפתח.

חסרת רצונות עשיתי מה שדרוש

יצאנו מן ההמולה למקום שבו

הצדק לא שלט בעולם

ושם נקרעתי לגזרים

ואכלו אותי הנשרים

ואני רק חושבת

מה יהיו ההשלכות

והאם יום אחד אזכה לחוות

אהבה.

אבל בסופו של דבר נגמרה ההופעה

קראתי לאבא שלי וחזרתי הביתה בטוחה.