סיפורים

הטבע ואנחנו או זיקית על חוט

 

לא בכל יום קורה לנו שאנחנו והטבע שסביבנו משתלבים כל כך יפה, עד שאנו נעצרים ומתמכרים כליל לתחושה המופלאה שאנו איננו אלא חלק מהוויה גדולה, והחוויה הקטנה שלנו אופפת אותנו בהנאה מרובה.

אתה יכול לעבור ביום שבת חורפי קריר ויבש בשבילי שלולית החורף, כשהשמים הבהירים מבליטים על ריקעם כל זיע וניד, כל מכת כנף ציפור, וכל עלה הנד ברוח, ולא לחוש דבר. אבל אתה גם עשוי להקשיב לקולות הציוץ הבוקעים מגרונות מאות ציפורי חורף, המבקרות אותנו שנה אחר שנה, מביטות עלינו ממרום צמרות העצים, או מרום מעופן, ואינן מייחסות לנו חשיבות יותר מאשר לאחיהן סביבן.

אתה יכול להקיף את השמורה בהליכה איטית, עם או בלי אדם נוסף להחליף עימו חוויות, ואתה סופג את הטבע אל קירבך, אוצֵר בך רשמים שייצור עירוני חוֹוֶה רק לעיתים רחוקות, ומוטב לו שיחדד את כל חושיו לקלוט, לספוג וליהנות.

אנפות בָּקַר הצדות צפרדע מקרקרת, שָחַף טועה היורד אל מי השלולית למצוא מאכל חביב, עורבים ולהקות קָעַקִים המציקים לשחפים במעופם, או להקת זרזירים המפליאה בתרגילי אווירובטיקה מדהימים, ואינך יכול להפסיק להתפעל כיצד אין ציפורים אלו מתנגשות זו בזו בעת פנייה חדה של כל הלהקה מצד זה אל האחר. אתה מנסה למצוא את המפקד, זה שנותן את ההוראות המבוצעות בדייקנות שכזו פעם אחר פעם, גִלגול אחר פנייה חדה אחר הגבהה ושוב גִלגול, כשבמבט מלמטה נראית כל הלהקה כסדין ענקי המונף ומנוער ביד נעלמה הנה והנה עוד ועוד, עד שצונחת כל הלהקה על צמרות העצים ללינת הלילה.

אתה צועד בשטח הבוּר שבין השלולית לכביש הסמוך ואתה נדהם למראה שטיח הכלניות האדום הסמיך שתחת רגליך. אינך יכול להימנע מלדרוך על הפרחים האדומים העדינים והיפיפיים, ואתה יודע כי אינך איזה ונדליסט דורסן רשע, אלא חובב טבע מאושר בינות פִרחי הבר השופעים סביבך.

אני נמשך למקום זה פעם אחר פעם. אני מביא חברים להראותם את פלאי הטבע וחוֹוֶה אותם בכל פעם מחדש. והנה כאשר אני מתקרב אל ניצן של צבעוני, ועולה לשם כך על תלולית קטנה שערוץ צר מלא קוצים מצידה, קופץ לו לפתע, לרוב פליאתי, שועל יפהפה מבוהל, שנס על נפשו כאילו אמרתי לפגוע בו, כשזנבו כפרוות המינק משוך לו מאחוריו בהדר.

לא בכל יום אתה פוגש שועל בטבע על דרכך. אלו חיות ביישניות מאד ונחבאות אל הכלים. בכלל מזל רב דרוש בכדי לפגוש את אותן חיות בר שאנו מטיבים כל כך להכירן מהספרים או מגני החיות. דורבן, גירית הדבש, שועל, ארנב ואף קיפוד וחולד, ועוד רבות אחרות הגרות וחיות ממש בשכנותנו, מטרים בודדים מגבול בתי השכונה. את אותו שועל או את אחיו או חברו פגשתי עוד פעם אחת, בתוך השכונה ממש, כאשר חצה במרוצה משוכת זנב מפואר את רחובה הראשי של שכונתי בעת שטיילתי עם כלבתי בטיול הלילה שלנו.

אחת החוויות המופלאות שזימן לי הטבע לאחרונה, הייתה דווקא לאור היום, בשכונת נאות שקד בנתניה, במקום כה שיגרתי, שאיש אינו מחכה למצוא בו את הטבע בפעולה.

היה זה כאשר בדרכי לקופת החולים שברחוב קריניצי שבמקום, כשאני צועד ברחוב אל-נקווה, נקרה לפני מחזה לוליינות מדהים. בין המקווה שבמקום לבין בית הספר היסודי רמב"ם, מתוח בגובה צמרות העצים קו טלפון. על קו זה צועדת לה זיקית, באיטיות זהירה וסבלנות אין קץ, מהעמוד האחד אל משנהו.

נעצרתי על המקום כשאני מביט בה בהתפעלות. איש לא שם ליבו אלי או אל הזיקית שעל חוט הטלפון. המרחק מהעמוד הראשון אל הבא אחריו הוא מספר עשרות מטרים. הזיקית התקדמה בקצב של מספר סנטימטרים לדקה. היא מושיטה ידה הימנית קדימה בתנועה איטית זהירה, לופתת את החוט, גופה מתוח כקפיץ, ראשה קדימה ועיניה קבועות לפנים. היא ממשיכה ומעבירה אט אט את רגלה השמאלית עד שזו פוגשת את החוט ולופתת אותו. אחר כך מושיטה הזיקית את ידה השמאלית ובהמשך את רגלה הימנית. כל תנועה אורכת כנצח, כמו בסרט המוקרן בהילוך איטי במיוחד.

איזו סבלנות דרושה לה, אני מתפעל. אני עומד שם ומסתכל כיצד משך דקות אינה מתקדמת הזיקית אלא צעדים מספר, ואני נזכר שעלי להגיע אל הרופא בזמן, ואינני רוצה להפסיד את תורי, ובצער ממשי אני עוזב את המקום.

רבע שעה מאוחר יותר אני שוב ברחוב מחפש את הזיקית. היא כבר עברה מספר מטרים. כעת היא נמצאת בקרבתם של ענפי עץ המשתפל אל חוט הטלפון המתוח תחתם. העמוד כבר בתחום השגתה. היא מתקרבת איליו באותה מתיחות הגוף ואיטיות התנועה כבראשונה.

השומר בשער בית הספר רמב"ם מתחיל להתעניין במעשיי. אני מזמין אותו לבוא ולצפות בפלא. הוא שאולי אינו חובב טבע כמוני, מבטל תחילה את העניין כלא כלום, אלא שתוך דקות הוא מוצא עצמו מרותק לא פחות ממני למתחולל ממעל, ואפילו מזמין חבר נוסף לבוא ולצפות.

בהגיעה אל עמוד החשמל חוככת הזיקית בדעתה מה לעשות כעת. היא מנסה בתחילה לתפוס ולהיאחז בעמוד פעם מצד אחד ואחר כך מהצד השני, מנסה להתלפף סביבו ללא הואיל ומחליטה לוותר ולהמשיך, ולשים יהָבַה בחוט שלא אִכזב אותה עד כה. היא ממשיכה הלאה והלאה וכשהיא רואה את ענפי העץ מרחק קצר ממש לפניה, היא מאיצה את צעדיה לכדי ריצה, מזנקת אל הענף הקרוב ונעלמת.

מזל טוב זיקית, אני מאחל לך אריכות ימים.

 

תגובות