חודש ראשון בהודו

רבותיי, משהו רקוב בממלכת הודו. אני שואל את עצמי איך יתכן שחברה שמורכבת
ממיליארד איש,שהחזיקה מעמד אלפי שנים, רוחנית אוהבת טבע ואדם נמצאת במצב
שכזה. ניתן לחשוב שמדינה שמצליחה להקים תשתית לפיתוח ו/או אחזקה של פצצת
אטום תצליח להקים תשתית פשוטה של מערכת ביוב מרכזית אחת כזאת שלא תעבור
באמצע הכפר היכן שהילדים משחקים ,או שלפחות תחנך אנשים לא להשתין בכל
פינה ומתי שמתחשק להם (מה הקטע עם זה????). הסירחון שיש בעיר הזאת לא היה
מבייש את המזבלה הכי גדולה בעולם הם זורקים פה כל דבר על הרצפה אפילו
כשיש פחים לידם, יש זיהום אוויר מטורף מכמות המכוניות העצומה שנוסעת פה
כל יום ,תמיד אביך כאן וכבר אמרתי שהם משתינים בכל מקום??. אני באמת שלא
מבין איך זה לא מפריע להם שחולדות רצות להם בין הרגלים אבל אני מניח שאם
פרות מצליחות לעבור בשקט אז על אחת כמה וכמה שגם חולדות תצלחנה.

אני נמצא בניו דלהי , עיר בירה שמתימרת להיות מערבית ,אני ממוקם במלון
אינטרקונטיננטל במרכז העיר. אני עובד כל השבוע פרט ליום שבת וראשון. יום
העבודה שלי מתחיל בסביבות 9:30, הנסיעה למקום העבודה שלי לוקחת בערך 45
דקות לכל כיוון בעיקר בגלל שפרויקט הרכבת החדש,רכבת מטרו שמקיפה את
העיר,גורמת לפקקים גדולים. כמות המכוניות, האופנועים, האוטובוסים
והטוק-טוקים שנוסעים כל יום על הכביש אינה ניתנת לספירה וגם היא תורמת
בגאון למאבק. תרבות הנהיגה פה היא נוראית, למעשה אין תרבות שכזאת, החוק
היחיד שקובע כאן הוא "הראשון שורד". בחיי אם מישהו ישאל אותי מה הדבר הכי
מפחיד שעשיתי בחיים אני אגיד לנסוע באוטו בניו דלהי וזה עוד כשאני לא
נוהג. אין כמעט רמזורים שלא לדבר על תמרורים ומי שמכוון את התנועה הם
שוטרים לא מסונכרנים ,אתם יודעים מה זה אומר. התקשורת בין הנהגים היא
בעזרת צופר המכונית בלבד מה שאומר הרבה רעש. מה שיפה אבל זה שהם לא
מצפצפים עליך הם מצפצפים אליך, אף אחד לא מתעצבן,פשוט מחייכים וממשיכים
בדרך. אני חייב להגיד שלהפתעתי מספר תאונות הדרכים שראיתי כאן קטן מאוד
יחסית לבלגן ששורר כאן. בכל מקרה אחרי 45 דקות אני מגיע למקום העבודה
שממוקם ליד שדה התעופה, המקום נקי יחסית ומטופח, יש גן גדול והוא נראה
כמו שמורת טבע באמצע ג'ונגל עירוני. אני לא מגזים חברים כשאני אומר שמורת
טבע .בין הרגליים שלי רצים, קופצים וצווחים עשרות קופים, הם פשוט בכל
מקום. לפעמים נוצר מצב שהקופים עוזרים לי לעבוד ולא ההודים. נוסף להם יש
כאן את החיה הכי חמודה בעולם-סנאי .הוא נראה ,מתנהג ,הולך וקופץ  אחד
לאחד כמו ההוא בעידן הקרח. יש להקת טווסים שהתברר לי שזה שטח המחייה
הטבעי שלהם והם די נפוצים בהודו. אם יש דבר שהוא באמת יפה ושווה לראות
בחיים זה טווס זכר עף , הוא נראה כמו עוף החול האגדי .וכמובן יש את החיות
הרגילות: חולדות , כלבים (חתולים אין בשום מקום ---נורא מוזר!) וכמובן
איך אפשר לשכוח את  יתושי ענק שלקראת שעת ערביים מתאגדים ותוקפים אותך
בקבוצות ללא רחם, חודרים כל חומר הגנה שאתה שם.

אני מטייל כאן המון ולא חסר מה לראות , אני פוגש אנשים מעניינים מכל
העולם ומכל הדתות , מנהל שיחות מעניינות. אני מוצא את עצמי לפעמים כמגן
האומה (לא תמיד מרצון) , הם מרימים גבה בחשדנות ומופתעים שאין לי קרניים
על הראש וקלשון ביד , צוחקים כשאני אומר להם שהאף זה פאק בגנטיקה.
הסתובבתי ב-MAIN BAZAR שזה השוק הכי גדול בעיר  מקום לא הכי סמפטי (בלשון
המעטה) , יש בו הרבה בתי הארחה והוא למעשה משמש כנקודת מעבר לצפון.  מרוב
שהרבה ישראלים עוברים פה הרוכלים מדברים בעברית, מרגיש כמו מיני ישראל.
אני פוגש פה שני סוגים ישראלים: בוגרי מחזור אוגוסט 08, כאלה שנמצאים
בשלב הטרום חיים שלהם וכל מה שהם רוצים זה להיות דולפין והסוג השני החביב
עלי יותר- אלה שבאים לחפש את עצמם,מחפשים כל מיני תשובות ומקווים להפוך
לבן אדם טוב יותר, חושבים שאם הם ישתקו שבועיים יעלו לאיזה הר ויעשו יוגה
הם יקבלו הארה, יהפכו למאסטרים, יבינו את עצמם  , איך להיות אדם שלם יותר
רגוע יותר, פחות חומרניים   ,להבין שיש בחיים יותר. הלוווווווו???? זה
מתחת לאף שלכם לא צריך לטוס בשביל זה 5000 קילומטר. מי שמתכנן להגיע לכאן
בעתיד הקרוב תחשבו טוב למה אתם באים – אל תפתחו ציפיות גדולות מידי. שבוע
שעבר נסעתי לאגרה שבה מצוי הטאג' מאהל  הנסיעה אורכת 5 שעות לכל כיוון,
ומאפשרת לראות חיים מחוץ לעיר הגדולה של ניו דלהי, באזורים שרגלו של
מקדונלד'ס עוד לא דרכה בהם.  בדרך רואים דברים עוד יותר הזויים כמו 20
אנשים על ריקשה וחיות כמו פילים וגמלים. הוא נבנה ע"י מהארג'ה מוסלמי
כביטוי (סימטרי להפליא) של אהבה למישהי שאפילו לא הייתה אשתו. זה הזמן
והמקום להודות לאחינו המוסלמים שהתברכו ביכולות בניה מדהימות לאורך ההיסטוריה ולא
רק בכפר שמריהו. רשימת  המונומנטים המוסלמים שביקרתי בהם ארוכה ויש עוד
מה לראות.

למרות הכול אי אפשר שלא לאהוב את הודו, האנשים פה תמיד מחייכים ואדיבים . בקיצור אני נהנה.

 נראה שלמרות כל הבלגן ששורר סביב יש סדר קוסמי מיוחד, קארמה שכזאת, ששומרת שהכול יהיה בסדר. אני מתחיל להבין  איך חברה שמורכבת ממיליארד איש,, רוחנית אוהבת טבע ואדם  החזיקה מעמד אלפי שנים .