חיוך

נשיכה עדינה של השפה התחתונה

שיניים עליונות לבנות, מבצבצות

תנודה קלה של האוזניים, עם עגילי זהב של אמא

מרפה ומכווצת את הלחיים ושוב מרפה

זכר לגומות...

יותר נכון גומה וחצי, את השמאלית רואים ממש בקושי

את הגומות היא שומרת רק לאירועים מיוחדים...

פתאום אני מזהה את החיוך, חסר בטחון, מפוחד

חיוך על פרצוף לח מדמעות, חיוך חדש אבל כבר עייף

כול פעם שאני רואה אותו, נראה כאילו היא למדה לחייך

במיוחד בשבילי, כאילו היא מקריבה את העצבות שלה

בשבילי לחייך אליי...

אני ראיתי אותה מחייכת אל אחרים, אבל היא חייכה באמת