יצירות אחרונות
אוחז וסורק (1 תגובות)
דני זכריה /שירים -22/12/2024 04:21
סֶרֶט בּוּרֵקָס (1 תגובות)
יעקב ארדיטי /שירים -22/12/2024 00:36
דרך המילים (3 תגובות)
אילה בכור /שירים -21/12/2024 22:15
צחוקו המגלגל (1 תגובות)
עונתיים /סיפורים -21/12/2024 22:14
הַשִּׁגָּעוֹן שֶׁבַּכְּתִיבָה - לבמת הדיון של נורית🌹🌹🌹 (6 תגובות)
שמואל כהן /שירים -21/12/2024 21:59
על אדן החלון (2 תגובות)
צביקה רז /שירים -21/12/2024 21:42
בּוֹאִי נִכְתֹּב רְגׂשׁוֹת, (4 תגובות)
רבקה ירון /שירים -21/12/2024 19:10
הַתָּנָ"ךְ שֶׁל חַיַּי, לֻּחוֹת שְׁבוּרִים. "אָרִיחַ עַל גַּבֵּי לְבֵנָה". (1 תגובות)
משה חזן /סיפורים -21/12/2024 11:13
היי לי (11 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -21/12/2024 09:33
סיפורים
הם היו אנשים פשוטיםהמקום: פולין הזמן: 1943 מזג האוויר: חם ביוני 43 החופשה במזרח קיבלה תפנית מפתיעה, פתיתיי השלג האחרונים עוד היו מונחים על גגות הצריפים, הקור עדיין הורגש במחנה ומי שרצה להתחמם היה הולך יחד עם עוד מאה יהודים אל אחד מחמשת התנורים הגדולים שהיו פזורים במחנה, ומתחמם. אני זוכר את היום שבאו אלינו אל הגטו נציגי היודנראט והציעו לנו חופשה במזרח, אני הייתי ילד אז אף אחד לא התחשב בדעתי, אבל הוריי דווקא מאד התלהבו, היום אני קצת כועס עליהם על ההחלטה שהם לקחו אבל אז אפשר היה להבין אותם, הרי התנאים בגטו היו נוראים אנשים מתו כל יום, הסירחון התפשט בכל הרחובות, גרנו בצפיפות נוראית. גם כשנכנסנו לצריפים הצפופים חשבתי שזה חלק מהחופשה, אבל כשביום הראשון של חודש יוני 1943 השמש הפציעה והשרב החל להתפשט באושוויץ, הבנתי שעבדו עליי, הבנתי גם שהוריי ישארו מתחת לתנורים כל ימי חייהם, כאשר עורי נמס והחל לעלות עשן הבנתי שעבדו עלינו. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |