כל אדם שיאמרו לו שיש אלף מיליארד כוכבים ביקום, יאמין. אם יאמרו לו שיש צבע טרי על הספסל הוא יהיה חייב להושיט את היד ולגעת.
הדירה ברחוב 'עגנון' הייתה בקומה הראשונה. בכניסה לבניין עמד עציץ גדול ויבש, בדלי סיגריות היו תקועים באדמה כאילו מישהו ציפה לגדל את כל סוגי הסיגריות בעציץ. על הדלת תלו שלט 'כאן גרות בכיף פלפלת טינקרבל ושילגייה'. תמי דפקה על דלת הקסמים והיא נפתחה. היא זיהתה את פלפלת שהייתה בחורה נמוכת קומה .
"שלום לך," היא דיברה אל תמי בטון של מורה "אני פלפלת, תיכנסי".
תמי צעדה אל תוך הסלון, משני צידיו היו ספות מהוהות, בדי ריפוד בצבע חרדל כיסו את הכיעור שנגרם לספות עם השנים, על הקיר היו תלויות תמונות של צדיקים עם זקנים ארוכים. על הכסא ישבה בלונדינית, תמי ניסתה לנחש מי משתי הבחורות בסלון הן טינקרבל ושלגייה. כמו שניחשה, טינקרבל היא הבלונדינית ושלגייה זו הבחורה שרובצת בשיעמום על הספה.
"בואי שבי מולי," פלפלת בחנה אותה. "אני מבינה שאת רוצה לעבוד."
"כן."
"מה העבודה?"
"מגיע בחור, את מכניסה אותו לחדר, עושה לו מסאג', הרפיה ואם את רוצה יש 'מיוחד', עליו את מקבלת תוספת של כסף."
"מה זה 'מיוחד'?" תמי לא הבינה, עולם המושגים של הזנות היה חדש לה.
"מיוחד זה אנאלי, הלקוח משלם כפול."
צמרמורת עברה בגופה של תמי. היא הייתה בטוחה שהתפקיד כולל רק מסאג' ואולי הרפיה.
"אני לא עושה מיוחד" קבעה מיד.
פלפלת חייכה. "אין דבר מותק, תעשי רק את ה'בסיס'. אח"כ יבוא לך החשק לכסף הטוב ואת תעשי גם 'מיוחד'."
תמי נענעה בראשה נמרצות ימינה ושמאלה ופלפלת הניחה לה.
"אז בואי נראה," פלפלת פתחה את יומן הפגישות האדום שלה. הידיים שלה נראו לתמי כמו נקניקיות קטנות. "בואי נפתח את יומן ההפתעות." היא השמיעה לתמי שהיא מה-זה –עמוסה –בעבודה.
"נראה אם יש לי מקום בשבילך." כאילו היא לא יודעת מתי היא הולכת לשבץ אותה. ובעצם, היומן שלה היה ריק.
בחצי השעה שתמי הייתה שם היו בעיקר רק טלפונים ותמי לא ראתה גברים בדירה. רק שלוש בנות.
"אז מחר בבוקר את יכולה לעבוד כפרה?" פלפלת עיינה ביומן ותמי נבהלה. היא עדיין לא ממש רוצה להתחיל לעסוק בזנות ובטח לא מחר.
הפעם, היא הגזימה. היא עומדת ממש קרוב אל הקיר והצבע הטרי של ניסיון החיים נוגע לה במצח.
"אני רוצה לראות איך מתנהלת שעה אחת ביום כדי לדעת אם זה מתאים לי," חשפה את חוסר ניסיונה. בתולה מקצועית. 'היא תהיה להיט' חשבה בעלת הנקניקיות. תמי לא יכלה להסיר את מבטה מהידיים ובכל פעם שהביטה בה ה 'סרסורית' שלה, הביטה תמי לכיוון התקרה כאילו היא חוקרת את הקרניז החדש. פלפלת הזכירה לתמי את הספינג' שהיא אוהבת וריח בצק השמרים הרך, התפוח והאוורירי השתחרר בבלוטות הזיכרון שלה.
כשתמי הייתה צעירה דיברה ב 'סיסמאות': 'אנחנו שולטים בחיים', ' אנחנו אדונים לעצמנו', 'היינו בצבא', 'אנחנו גדולים ואנחנו יכולים להחליט לבד'. בכל שלושים ושתיים השנים, תמי התנהלה בעבודות מזדמנות, דירות שכורות סוג ז' בדרום תל אביב ובאנגים. עם שלושתם היא חיה מצוין. עד שקיבלה לטיפה מהחיים. היא נכנסה להיריון מסטוץ בבאר שכונתי ב 'קינג ג'ורג''.
פעם אחת. קונדום קרוע. הריון. והאגדה האורבנית שלה נרקמה.
תמי ביצעה הערכת מצב. היא רווקה וללא מערכת זוגית. זה היה סטוץ חד פעמי. היא לא תפיל עליו אבהות. למרות שהייתה שיכורה היא זוכרת שהוא סיפר משהו על לימודי רפואה. הוא מתמחה. כן, היא נזכרת. זה מה שהדליק אש בתחתוניה בבאר. גבר חכם תמיד הדליק אותה והיא בתגובה העלתה ניצוצות של סקס בתהליך בעירה והם הלכו אליה לדירה. היא לא רוצה ממנו כלום ובטח לא להרוס לו את החיים. הוא שמח לשמוע את זה והציע לתמוך בה לאורך ההיריון והלידה. הם המשיכו להיפגש עוד פעם או פעמיים והוא צמצם את נוכחותו לטלפון פעם בחודש לשמוע את מצבה. היא לא הרגישה בהיעלמותו ושמחה עבורו שמצא מישהי חדשה. כשהגיעה לחודש תשיעי הכינה אותו.
"זה בן" הודיעה לו, אתה יכול להגיע לברית."
הוא הבטיח להגיע. כשהוא בא לא הייתה מאושרת ממנה. כולם ראו את הדוקטור שלה , הוא ישב על כסא אליהו, חיוור כגופה, בנו בידיו והמוהל חותך בבשרו שלו. "מזל טוב" נשמעו קריאות האנשים שלא הכיר מעולם. כשהברית הסתיימה, הוא נעלם ותמי לא שמעה ממנו חצי שנה.
לבד בעולם, עם תינוק. ככה תמי הרגישה. הייתה לה משפחה. אמא שלה, אחיה וארבעת אחיותיה. אבל תמי לא הייתה איתם בקשר טוב. היא הייתה הילדה שתמיד עשתה צרות ועכשיו היא לבד עם הצרות שלה.
היא צריכה למצוא דירה לבד, השותף האחרון שלה הדליק באנג בסלון כשטומי הקטן היה על שמיכה ושיחק בכדור שלו. היא החליטה שדי לשותפים והיא צריכה בית לבד. היא עבדה במשרד הפקות קטן בתור מזכירה ואחר הצהריים הייתה לוקחת את טומי מהפעוטון והולכת איתו לשטוף חדרי מדרגות. מטלטלת את הסלקל מקומה לקומה ביד אחת וביד השנייה מחזיקה בקושי דלי ומגב. היא ויתרה על אינטרנט ועל כבלים. לא מטעמים אידיאולוגיים. לא היה לה כסף לזה. שכר הדירה גבה ממנה שליש ממשכורתה וטומי הזדקק לדברים חיוניים כמו טיטולים ומטרנה.
אורלי, אשת אחיה ואשת סודה הייתה עוזרת לה מידי פעם ומביאה לטומי צעצועים וקצת כסף לתמי. אך זה לא הספיק. היא הייתה צריכה להרחיב את הכנסתה. טומי גדל בקצב מהיר והיא כבר צריכה דירה מרווחת יותר. הוא לא יכול לישון איתה בחדר לעד. והיא לא תרדים אותו בסלון כי מכונת הכביסה עומדת שם. וכל שאר השטח היה גג.
כל הדברים שתמי רצתה עלו כסף. הרבה כסף.
"אני רוצה לעבוד במכון ליווי" תמי פתחה את השיחה עם אורלי. אורלי התיישבה על כסא המטבח שלה והציתה סיגריה. תמי שמעה את רעש המצית ואת נשיפת העשן של אורלי. היא חיכתה למה שהיא תגיד.
"או-קי."
"את לא שואלת אותי כלום?" התפלאה
"אמרת שאת רוצה, אני מניחה ששקלת את כל האפשרויות וזו הבחירה האחרונה שלך."
"קשה לי, אורלי."
"קשה להרבה נשים, תמי, והן לא הולכות להיות זונות."
"אני לא זונה," נעלבה. "אני רק עושה מסאג'"
"אז את הולכת לעבוד בספא, לא במכון ליווי" הקשתה אורלי.
"זה מסאג' ובסוף, אם הוא רוצה, אז הרפיה"
"אם הוא רוצה. את מכירה מישהו שנכנס למכון ליווי ורוצה רק מסאג'? "
אורלי אולי תמימה אבל היא יודעת דבר או שתיים על גברים.
"עצם העובדה שאת מכחישה גורם לי להבין שאת מתביישת בעיסוק הזה. אז אני לא שואלת שאלות. הבנת מותק?"
"אני יודעת מותק."
היא אהבה שאורלי אומרת לה את האמת בפנים. היא יכלה להיות מאוד כואבת אבל זו הייתה האמת ולא צביעות של משפחתה שכבר לא התייחסה אליה ברצינות. בעיניהם תמיד תהיה אותה ילדה קטנה שפוטרים אותה בתשובה העיקר שתלך ותיתן שקט. אורלי הייתה אמיתית איתה.
"שקלת הכול.. " אורלי הטיפה, "מה אם תפגשי מישהו שאת מכירה? מה תעשי אם מישהו ילך רחוק מידי? מה תגידי לטומי כשישאל במה את עובדת?" אורלי עצרה כדי לנשום אויר.
"אורלי, לכל דבר אני אמצא פתרון כשיגיע הזמן." הקול של תמי לא היה משכנע.
"את לא חייבת, את יודעת"
אורלי ניסתה להיות עדינה יותר. אם היא תציק לתמי עם שאלות היא עלולה לגרום לה להיסגר בפניה, היא רוצה לדעת דברים כדי לייעץ לה ולא להבריח אותה.
"טוב." אמרה "את נשארת לבושה כשאת עושה מסאג'?"
"לא תמיד, אבל אני נשארת עם תחתונים"
"ויש חתיכים?" ניסתה להישמע קלילה.
"לא ממש"
"מגעילים?"
"יש"
אורלי הרגישה את הבחילה עולה בגרונה. המחשבה שתמי תעמוד בסיטואציה משפילה בשביל כסף הפכה את בטנה ועצם העובדה שאין בכוחה של אורלי לשנות את דעתה בנושא עוד יותר הוציאה אותה מאיזון.
"בא לי להקיא" אורלי העבירה יד על פניה. מנסה לגרש את הבחילה שאחזה בה. ההיריון הזה לא דומה לשני ההריונות האחרים שלה, בהם היא לא הקיאה ולא חשה בחילות. עכשיו היא סובלת בעיקר מבחילות. היא לא מקיאה אף פעם כי גילתה שאוכל מעביר לה את הבחילה. לשעה. ככה עלתה 25 ק"ג והיא רק בחודש השמיני.
"קחי מלפפון או גמבה" אודי ניסה לעזור.
אודי בונה סכר מלפפונים וגמבות על הבחילה של אורלי כדי להקל עליה את הערבים הקשים.
אורלי לקחה מלפפון מהצלחת שאודי הכין לכבודה הערב. המלפפונים עיטרו את העיגול החיצוני, אחריהן הגיעו הגמבות והפלפלים הכתומים. בפנים הונחו זיתים בצבע ירוק. בכל ערב הוא מקשט לכבודה בסבלנות את הצלחת.
"תמי התקשרה אליי היום"
אודי המשיך להביט במסך המחשב במבט אטום. הוא לא אוהב לדבר על אחותו הצעירה ממנו בשבע שנים, היא חייתה בעבר וניסתה תמיד להישען על טעויותיהן של הוריו והזכירה לו שוב ושוב את מה שהדחיק מזיכרונו. העבר הוא העבר ואין לעסוק בו, כל יום הוא יום חדש עבור אודי ותמי נברה בצלקותיו, מנסה לגרד את השכבות שהערים הזמן. זה שמרפא את הכול.
אודי משך בכתפו כאילו מנער את היד שחותכת בבשר החי.
"אודי, אני מדברת איתך," לא הרפתה. היא חייבת לגייס את כל המשפחה כדי לגרום לתמי לשקול את מעשיה.
"אני לא רוצה לשמוע עליה," גופו התעורר ונשען לאחור, מביט אליה במבט ההחלטי שלו "עכשיו היא רוצה להיות זונה"
אורלי פתחה זוג עיניים גדולות ומופתעות "כן , כן, תמי שלך רוצה לעבוד במכון ליווי" חזר על דבריו.
"עיסוי" תמי ניסתה להקטין את הזעם
"את יודעת מזה?" אודי האדים.
"היום, כן"
"וחיכית עד עכשיו כדי לדבר איתי על זה?"
"אתה בטח לא רוצה שאני אדבר ליד אור וגלי על הדודה שלהם שרוצה להיות מעסה, תוך כדי לישת הבצק או הכנת שעורי הבית. חיכיתי לערב."
"זונה. לא מעסה" תיקן אותה ומיד הצטער. לא מגיע לאורלי יחס שכזה.
"אני מצטער, לא התכוונתי להתנפל עלייך. היא מטריפה אותי עם השטויות שלה."
"אבל איך זה שאתה יודע? עד כמה שהבנתי רק סיוון ואני יודעות"
מתברר שתמי סיפרה לכולם. לכל אחת אמרה לא לספר כלום אבל בסופו של דבר אחיותיה כן דאגו לה ולדרך חייה הלא מציאותית. כל עוד חייתה ב 'נדמה לי' עם עצמה זה היה סביל. עכשיו יש לה את טומי. הן דאגו לילד תכול העיניים, אורלי רצתה לנשום אותו בכל פעם שהיה לידה.
הם התאגדו יום אחד בבית של אימם והוציאו את כל אשר ידעו על תמי.
"צריך לעזור לה" אורלי הייתה נחושה. "ככה זה במשפחות, אחד עוזר לשני."
"אי אפשר לעזור למי שלא רוצה לעזור לעצמו."
לעזאזל, הוא צודק. אורלי גירדה בראשה, נבוכה שאין לה מה לסתור בדבריו של אודי. תמי לא רצתה לעזור לעצמה והייתה בטוחה שהיא תצליח למרות שחושבים עליה שהיא לוזרית, היא תוכיח לעצמה ולכולם שלמרות העבר היא לא נפגעה. היא נורמאלית, כמו כולן. היא למדה והשיגה את התואר, היא פרנסה את עצמה לאורך השנים ועכשיו היא אמא. כמו אחיותיה הגדולות והמסודרות. היא תוכיח לכולם שאפשר לגדל ילדים אחרת בלי התערבות של גבר.
אודי החזיר את מבטו אל מסך המחשב, אורלי הרגישה איך הוא נעלם ושוקע בתוכן המילים שקרא. היא יודעת שתמי מתנהגת שלא בהגיון ואין לה דרך אחרת לומר לה את דעתה. כנראה שתמי היא מסוג הנשים שצריכות להיפגש עם הצבע הטרי של ניסיון החיים, היא לא רואה את הכתובת על הקיר, היא מתקרבת בכל פעם צעד ועוד צעד, שומעת את הקולות מסביבה מנסות לעזור לה לקרוא את הכתוב. והיא בשלה. היא רוצה ללמוד לבד את צורתה של כל אות שתיחתם בניסיון חייה .
"אני לא אוהב שאת נפגשת איתה ועם החברה השרמוטה שלה."
"אודי, איך אתה מדבר?" תמי נזפה בו כמו שהיא נוזפת באור כשהוא אומר 'טמבלית' לגלי.
"שמעת אותי?" פניו אמרו דאגה. "אני מכיר את דבורה מילדות, האישה הזו חולת נפש"
"מאמי, אתה מקנא כי היא גם אוהבת נשים?"
דבורה ותמי גדלו באותה השכונה בקריית שלום ומאז לא נפרדו. משפחתה של תמי לא אהבה את דבורה, היא גררה את תמי אחריה לתוך תהום כישלונותיה. היא נישאה בגיל שמונה עשרה לבחור שהכניס אותה להריון. בגיל עשרים היא הגישה נגדו תביעה במשטרה על אלימות ובגיל עשרים ואחת הייתה גרושה עם ילד. מהר מאוד היא מצאה מישהו שיצא איתה ושוב נכנסה להריון. כשילדה את בתה השנייה הוא נעלם לחודשיים וחזר אח"כ מתנצל. היא קיבלה אותו בחזרה. עול הפרנסה היה כבד עליה עם שני ילדים. היא שוב נכנסה להיריון והפעם הוא נעלם לצמיתות. את הילד הרביעי שלה היא ילדה וחיה עם הבחור למשך שש שנים. הם ניהלו יחד בית זונות. לפעמים תמי הייתה עובדת אצלם כטלפנית כדי להשלים את שכר הדירה ומימון הבאנגים שלה. הוא נעלם אחרי שהייתה פשיטה על בית הזונות ודבורה סגרה את העסק שלהם עם חובות. עם ארבעה ילדים והרשעה על שידול לזנות דבורה לא מצאה מי שיפרנס אותה ואת ילדיה והחליטה לחפש מממן. גבר נשוי שרוצה ליהנות מחברתה של אישה אחרת ולשלם על זה באופן קבוע. היא רק שלו. זה הצליח לה לתקופה מסוימת. אבל הבן שלה כבר גדל ולא אהב את הרעיון שהגבר הזה מגיע ואומר לו מה לעשות.
המריבות ביניהם נדמו לה כאילו הם זוג נשוי ודבורה הוציאה אותו מחייה. עכשיו היא נכנסה לעולם המסאג'ים וגררה אחריה את תמי כשהיא מפתה אותה בכל פעם בסכומי הכסף שהיא מרוויחה, בשעות הנוחות ומקנחת ב "ואף בן-זונה לא יגיד לי איך לגדל את הילדים שלי," הנאום שכישף את תמי כל פעם מחדש. הכסף פיתה אותה והעוצמה שדבורה אמרה את הדברים נבעה מביטחון. גם כלכלי. וגם כי זלזלה באותם גברים חרמנים שבאו לשלם כסף כדי לגעת בבשרה.
היא לימדה את עצמה להינתק. הם נוגעים בגוף של אחרת והיא רק צופה בתיעוב בבחורה ובגבר המבוגר שידיו המזיעות פולשות אל נשמתה.
דבורה אהבה להיות עם גברים ועם נשים ללא הבדל מין וצבע. לא פעם אמרה לתמי שאשתו של אודי היא פצצה אמיתית. ובקשה מתמי להפגיש אותן הרבה. הייתה בה קנאה סמויה לאורלי. היא התחתנה עם הגבר שדבורה רצתה מאז ומעולם – עם אודי. היה לדבורה ולאודי עבר שכלל בעיקר יחסי מין. היא הייתה הבחורה שקידמה את מעמדה בעזרת נתוניה הברוכים והוא היה עוד בחור שצבר ניסיון מיני באמצעותה. היא התאהבה בו והוא זלזל בה על שמעולם לא כיבדה את עצמה והתמסרה לכל גבר שהציע. עם השנים הוא צפה בה גוררת את תמי אחריה עד שזו נעלמה ואי אפשר היא להשיג את תשומת ליבה. דבורה הפכה להיות הגורו שלה. זו שיודעת להגיד לתמי את המילים הנכונות בזמן הנכון ולגרור אותה אחריה. טובים השניים מן האחד.
אורלי הייתה של אודי והוא העריץ אותה. דבורה רצתה לחלל את הערצה הזו וקיוותה להפיל את אורלי בסבך קוריה. היא החמיאה לה תמיד על הופעתה הרעננה למרות הריונותיה. לא פעם דיברו על גברים ומה שביניהם והתאימה את דעותיה לאלו של אורלי. היא התקרבה אליה אך אורלי לא הראתה סימן של משהו מעבר.
"לא היית עם אישה?" אמרה לה, פעם אחת, בערב שבו נפגשו אצל תמי בגג. הן עטו על עצמן שמיכות ויצאו לעשן בחוץ.
"לא. הסמיקה אורלי. אבל גם לא אהיה"
"זה מגעיל אותך?" דבורה חייכה אל אורלי בביטחון. היא נראתה לאורלי כנחש המפתה את חווה.
"זה לא מגעיל אותי. אני אוהבת גבר, זה משהו אחר."
דבורה לא התייאשה. בסבלנות של עכביש האורב לטרפו היא חיכתה.
את תמי היה קל לגרור. היא טפטפה למוחה מנות קטנות ויומיות של סיסמאות על כמה שהיא חזקה למרות החיים הקשים. שיחד הן לא זקוקות לגבר. כל אחת תפרנס את עצמה ויחד יגדלו את הילדים שלהן ללא התערבות גברית. מזכירה לתמי את הגבר שהתערב בתומתה וניצל את הביטחון העצום שילד נותן בהוריו. הוא טימא אותה והיא מתנקה מכל כפייה גברית. היא תשלוט בגברים בחייה והם ישלמו על זה. במיטב כספם. ותמי נשבתה בסיסמאות שדבורה המציאה נוכח מצבה העגום ולמדה להישען על כתפיהן.
"את צודקת," תמי הסכימה עם דבורה "אני אשלוט בגברים ולא הם ישלטו בי."
את תמי היה קל לגרור, עם אורלי המצב קשה יותר. אורלי באה מבית שהייתה בו רווחה מכלכלית, היא לא יודעת מהו טעמו של החוסר. היא לא יודעת את הרעב התמידי לתשומת לב, היא נשואה לאודי והיא שלמה עם עצמה ועם הבחירות שעשתה בחייה. לדבורה הייתה נטייה לרצות את כל מה שלא יכלה להשיג. ואם היא לא תוכל להשיג לפחות היא תחלל את המושלמות הזו שנעלמה מחייה.
תמי יצאה מהדירה ברחוב 'עגנון' וחשבה על האופציות שנערמו מולה. אישה מבוגרת טיילה עם כלבה על המדרכה. היא נראתה נינוחה כמי שחייה עברו עליה בנחת. 'בטח היא בדרך לפגוש את בעלה בבית הקפה' קינאה תמי במחשבותיה. היא סילקה את המחשבות על חיים מושלמים של אחרים. היא צריכה ליצור לעצמה חיים.
האופציות שלה היו להתחיל לעבוד כבר מחר ולחיות כמו שרצתה או להמשיך להיאבק בגורל שהיא הכתיבה בעצמה. היא ראתה איך דבורה התקדמה ועברה לדירה גדולה יותר. היא ראתה את הבגדים החדשים שקנתה לעצמה. המקרר שלה שב להיות מלא.היא רצתה גם. במקרר שלה יש ואקום מרוב שהוא ריק ובכל פעם שפתחה אותו פחדה להישאב פנימה. היא רוצה לקנות לעצמה אופנוע קטן, היא רוצה לקנות לטומי בגדים יותר יפים וקשה לה עם שתי העבודות. בבוקר היא תהיה עם טומי ובערב היא תביא לו בייביסיטר ותצא לעבודה. היא סילקה מראשה כל מחשבה על אורלי ועל משפחתה. אורלי עברה לצד שלהם. לצד שלא מבין אותה ואת נפשה. הם רוצים שהיא תסתדר לבד, קל להן להתנשא מעליה ולשפוט את החלטותיה. לכולן יש בעלים ועבודה מסודרת, ילדים קטנים ומחונכים ויש להן עזרה. היא לבד. אין מי שיקום איתה בלילות ויטפל בטומי כשהיא עייפה. אין לה עם מי לחלוק את הדאגה כשטומי חולה ועיניו אדומות מחום. היא לבד והיא צריכה לשמוע רק לעצמה ולמי שתומך בדעותיה. היא הוציאה את הטלפון הנייד מהתיק וחייגה למספר שהיה כתוב על פיסת הנייר שבידה.
"היי פלפלת, זו תמי. הייתי אצלך קודם. אני פנויה מחר"
"יופי תמי, אולי נוכל לקרוא לך בשם אחר?"
"המכשפה," אמרה תמי.
"כמו ב'עמי ותמי'" צחקקה פלפלת ותמי דמיינה את אצבעותיה השמנות אוחזות בטלפון.
"כן, בקלות אני יכולה להיות המכשפה באגדה שלי."
