שירים

האיש הבוכה

 
 בדירה די קטנה, מעבר לכביש
 חי לו אדם עדין ורגיש
 אדם עם עיניים יפות וגדולות
 שבכל יום, כמעטף היו הן דומעות.
 
 כשהפציע הבוקר, הזיל הוא דמעה -
 כך עינו נצצה מול אור החמה.
 ונהג להזיל גם דמעה, אולי שתיים
 כשהגיעה השמש לשעת בין-ערביים.
 
 היה הוא בוכה כשהרוח נשבה,
 וגם כשפסקה, וגם כשחזרה.
 מעלים שנפלו מצמרות העצים,
 מבכי חתול ומשירת ציפורים.
 
 מקבצן שישב על שפת מדרכה
 התגלתה בעינו טיפה מלוחה.
 היה הוא בוכה, כך נראה, על הכל
 ביום חג, בשבת, ואפילו בחול.
 
 והגיעה תקופה שמאס מלבכות
 ויצא למסע לארצות הקרות.
 שם, כך קיווה, יקפאו דמעותיו,
 והאיש הבוכה יזכה שוב בחייו.
 
 וכמו שקיווה, קפאו הדמעו,
 אך עיניו  רק נראו יותר עצובות;
 קפאו רגשותיו, ומלבדן מה נשאר -
 רק לב קפוא, שלבסוף גם נשבר.
 

תגובות