ביקור האינסטלאטור – כתב אלי פרץ
דומה שדלת הכניסה דוחקת בי, שמעבר לה עומד אלמוני שאצבעו דבקה למצילה, רק רגע, אני כבר פותח , מעט סבלנות, הרף מהכפתור, הזמזום צורם אוזניים הוא. אני כבר מגיע, עוד שני צעדים, אחד ועוד אחד, זהו הגעתי. שלום , זה אתה ? האינסטלאטור? צר לי על העיכוב. בזמן האחרון רגליי מתמהמהות ולא נשמעות לי. לא, לא רגליי שלי אלא רגליי החדשות, כלומר, מקל ההליכה החדש שקנה לי בני, אברהם, שיחיה לחיים טובים, למקל הליכה זה צמחו שלוש רגליים ואף פעם אינן מחליטות מי מהן תוביל.מקל הליכה זה, הוא מחליפו של מקל ההליכה המופלא שבקצהו התחתון , גומייה לייצוב אך לא מונע נפילה , לעומת זאת, בקצהו השני, ידית אחיזה עשויה שנהב.אין פלא שמקומה במוזיאון. מה אתה שואל? איפה הנזילה? שאלה מוזרה, כמו שאלת, במחילה אם שמי הוא שמואל. הרי נושא אני שם זה מעל מאה שנים. לא נראה עלי? לפני שנה חגגו לי יום הולדת למאה וחמש שנותיי, אתה לא מאמין? הרי לך אדם,שאני מספר לו דברים כהווייתם והלא מביט בי ומחייך, כלא מאמין לדבריי. ולמה חושב אתה שאשקר במחילה ממך? הריני הולך ומביא את הזימון, שבני אמיר, שה' ישמור אותו, נהג בזימון כמנהג אדם מן הישוב בתמונה. כלומר הביאה לאומן מסגרות וקיבע אותה ברוב כבוד והדר על הקיר בסלון.
נתגלתה הנזילה? יפה, אשב לי פה מעט שמא תהא עזרתי נחוצה. לא עזרה ממש עד כי אזחל מתחת לכיור, ולוואי והיה נוכח 'יו', הפיליפיני, שיש בו את החוכמה למצוא פיתרון לכל בעיה, הרי, הוא שהגה את הרעיון להניח סיר מתחת לכיור לאסוף את דמעותיו. . סיימת ? יפה,מנוחה קצרה בסלון לא תזיק לך,תביא אתך שתי כוסיות מהארון שמעל לראשך, ומהמזנון מימין לטלוויזיה, תוציא בקבוק ברנדי. אנחנו חייבים להרים כוסית לכבוד הסיר שהוסר ורק נזכור את סיר הבשר שאכלו אבותינו במצרים. מה? הם לא אכלו בשר, אלא מרורים? מילא, לא משנה, לאדם בגיל מופלג כגילי , מצווה לסלוח על שיבושים ואי דיוקים. מה שאלת? מאיפה לי כושר הפטפוט? שאלתך מביכה, חש אני כי פטפוטיי היו לך לטורח, אך למרות זאת אענה לשאלתך, עד הגיעי לגבורות, כלומר,לגיל שמונים, שקדתי על גופי שיהא תמיד בכושר, ושכשנתמעטו ביכוריהם של אנשי שיחה בביתי, גמלה החלטה בלבי לדבר אל עצמי ולשמחתי מצאתי שאני עצמי,יכול להיות איש שיחה מאוד מעניין. וכן גיליתי שבהקשבה יש בעצמי סגולות לא קטנות.דבר שהקל עליי להתנסות בקריאת סיפורים ופרקי שירה.
כיוון שזמנך דוחק, אדוני האינסטלאטור, אחזור אל סיפור הזימון ,כמו שכתוב 'לא יעשה אדם זימון, אלא אם ישבו שלושה גברים לשולחנו'. אך אין זימון זה שבברכת המזון לזימון שבענייננו,שכן אנו דנים בזימון מאת משרד החינוך המזמן אותי לגן הילדים בשנת הלימודים הבאה. זימון המוכיח שחור על גבי לבן, שהיום הגעתי לגיל שש. ולמה זה שש ולא יותר ? כי בשנה שעברה , ביום שחגגו לי את מאה וחמש שנותיי,נתקבל לידיי הזימון לגן הילדים. כמו שנאמר 'גיל חמש, לגן', ולהיכן נעלמו מאה משנותיי? בצדק אתה שואל. אם כן להיכן? אדוני האינסטלאטור, לעיתים, מחשב הרשות מתעתע בכל מערכת החינוך וכמובן גם בי. גם גוזל מאה משנותיי וגם משליכני עם כל דרדקי הגן להתפלש בחול. שתה לחיים, אדוני האינסטלאטור .
"לחיים, עד 120 סבא שמואל"
"מה בירכת? עד 120? רק 14 שנה קוצב אתה לי?"
