שירים

אביב

 

בליל שוחח נפשו.

קילף ערגותיו,

פשט כמיהותיו,
הסיר מחשבותיו,

עד האיר השחר.

ונצמד לתוכי
עירום.
 
 ועתה

 מטייל בפיתולי חמוקיי,
מעפיל לפסגות.
שט במקום הכי נמוך,
שותה מי תאוות.

ואני כספינה במים גועשים,
נרעדת... מתעוררת
מחליפה צבעים כמצע פרחי אביב
 
 
לך, אהובי, אביב נפלא לנו !
 

תגובות