חרפה...

"רפה שכל" , צעקו לך,

ולא ידעו מה רבה היא חוכמתך,

בפינת רחוב ישבת,

מצונף על קרטונך,

"הומלס", כינו אותך,

רואים טינופת חולצתך,

לא מבינים  מה עובר לך בראשך.

לו רק עצרו לרגע,

ופתחו בשיחה איתך,

לו ניסו לפתוח ליבם,

להשתחרר מהפחד שבקרבם,

לו רק ניסו להבין,

שאתה בנאדם

עם היסטוריה ועבר

של משפחה, עבודה, ילדים,

עם תשוקה לחיים

עם פתרונות לקשיים,

עד הרגעים האחרונים,

שבהם רק ההווה האומלל

הוביל אותך לקרטון המדובלל

לתחתית הייאוש התהומי

לנידוי  החברתי.

זוהי לא אשמתך,

שאין ביכולתך

להרים עצמך

מביב החיים,

ואני בושה,

שאין אני וסביבותיי

מסוגלים לעזור לך

לקבל אותך

ולהוציאך

מחרפתך.