כִּי בָּאָה עֵת

בִּמְעוֹפִי, חָבַקְתִּי תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ

דָּאִיתִי עַל רוּחוֹת,  בֵּין סְעָרוֹת

עַד נוֹצָה אַחֲרוֹנָה

וְצָנַחְתִּי

עַל מַצָּע הַזֶּהוּת שֶׁעָטִיתִי עָלֶיךָ

אִבַּדְתִּי זֶהוּתִי שֶׁלִּי.

לֵילוֹתַי שׁוּב אֵינָם נוֹדְדִים

אֶל מְקוֹמוֹת רַק לָנוּ הֵם

בְּקָרַי נֵעוֹרוּ, דַּרְכָּם נְכוֹחָה

אֶל זֹהַר קֹטֶב,

כִּוּוּנָם נָהִיר, בָּהִיר.

וּבְלֶכְתִּי, הוֹתַרְתִּי

דְּמוּתִי עָנָן עֲרָפֶל

וּפְנִינֵי גֶּשֶׁם עִטְּרוּ זִכְרוֹן מַגַּע.