ולמרות הכל

בוערת באש..

אש התקווה

לא יוכלו לכבות

את נר נשמתי

דמעותי נוגהות

נוגעות

זולגות לא מרצון

במין רוטינה מבורכת

מכירות בעובדת קיומן

משולחות מעמדת השיגור

עוברות במסלולן

הקבוע,

המוכר.

משלימות משפט

משל עצמן.

מבלי דבר להפסיד

בלי פתרון דיפלומטי

החלופה היחידה לכאב.

אל תראוני

שאני שחרחורת-

ששזפתני להבה!

קיומי הנודד,

הבודד

הותיר משקעים.

ורק נר קיומי

הקודר,

היחיד

סימן לי מפלט

יש לו מקום

בליבי, 

בתוכי

הרי השתייכתי

לעם של דמעות...

אביטלוש יקרה שלי תודה על הכל ועל מי שאת בשבילי

וגם..על ההשתתפות שלך בשיר הזה...!