לעבר הלא נודע

סוג של שיר. יותר החשש האישי שלי.

 

 

מביט אל השמיים האפלים,
משפיל את המבט אל הקרקע הקרה.
זה לא העולם שהכרת בילדותך.
הקץ לתמימות; הקץ לאושר
לא רצית שייגמר ללא ידיעתך

צעד אחד בעולם האמיתי,
הקר, המנוכר
מספיק כדי להתעצב עד עמקי נשמתך.
חושב על העתיד,
מתגעגע לעבר.
מנסה לשרוד את ההווה,
נרתע מן המחר.

הייאוש אופף אותך מכל מקום,
הקור ברחובות מחלחל לגופך.
מבטים מתוסכלים נשלחים לעברך,
מאיימים גם לכבוש אותך.
אתה נלחם בשיניים,
נותן את כל מה שיש בך,
נגד האויב הכי גדול,
עצמך.