על צ'יצ'ולינה - תשובה לזכר כותב (מרדכי גלדמן)

בניגוד לאותו איש-השירים

(ונזכור נא, כדרך הטבע, גם זכר מן הזכרים)

אין לי ידע מפורט על כל סוגי הזדקרויות

אשר אילונה סטולר – צ'יצ'ולינה – השתמשה בהן. ודאי לא של סוסים(?)

(מעשיה נלהבת לנערים קצת-מתבגרים- קצת- מפגרים?

או לגברים {סוטים} אשר חולמים כוודי אלן את שכבתם לתת בבהמה?)

אבל דבר אחד ברור לי:

את העולם כולו היא ראתה

כמין זכר – מין צ'יצ'ולינו – העומד לשירותה.

זכותה – חשבה –

כל מה שמזדקר להעביר מיד לרשותה,

להעמיד לשירותה

של ואגינה שלה –

שתעשה בו כחפצה

בלא ערעור, כאילו כל המזדקר –

סופו להיבלע. את  זכות הואגינה –

זו עריצה קטנה –

מסוד חדר – מיטות חילצה,

ולה הריעה מעל כל בימה.

הביאה עד לבית-הנבחרים של האומה.

ורק עכשיו, משהבהירה את כוונתה,

מרשה היא לעצמה לחזור

לפרטיות (היחסית?) של המיטה.

איך תצמצם עכשיו את תביעותיה לזכרות אחת?

זו כבר בעייתה.