©
תומת הטומאה? / שרון נחום
כתם דם החל להתפשט על הסדינים הלבנים. רננה החלה להזיע, דמעות עלו בעיניה.
"גבי בוא מהר" זעקה.
"מה קרה?" החיש גבי אל החדר.
גבי ראה את רננה ישובה על הסדינים הלבנים, אותם טרחה להחליף כל בוקר ופניה מבועתות. גבי לא איבד את עשתונותיו, לקח מהארון מגבת לבנה והניח בין רגליה של אשתו.
" זה לא אומר כלום, בואי ניסע לבית החולים".
"זה כן! די זה נגמר, זה תמיד נגמר", בכתה רננה.
גבי הרים את רננה הבוכיה בידיו, לקח את תיק המסמכים הרפואים שהיה מונח על המפה הלבנה בפינת האוכל וירד לחנית הבניין.
בדרך לבית החולים, כבר הרגישה את ההתכווצויות הכל-כך מוכרות, דמעות חמות ירדו על לחייה הסמוקות, היא נזכרה בפעם אחרת שנסעה לבית החולים והיו לה התכווצויות בדרך, אבל אז לא ירד לה דם, ירדו לה המים ולידה, נוהג ברכב לא היה גבי, אלא אביה.
"אבא, אני חושבת שעשיתי"
"מה עשית?"
" זה פשוט ירד לי בתחתונים ו ... "
" זה ירידת מים לא פיפי, רוצי, החליפי בגדים, אני אלך להכין את הרכב."
רננה עלתה לחדרה, הורידה את בגדיה הרטובים ולבשה את שמלת ההריון הפרחונית שקנה לה אביה רק שבוע קודם, לקחה את התיק שהכין לה מבעוד מועד ולפני צאתה את החדר, נזכרה ביומנה האישי, חיש הכניסה אותו לתיקה וסגרה את הדלת אחריה.
אביה חיכה לה עם הרכב ליד שער הכניסה לבית, היא נכנסה והתיישבה לידו, או אז החלו ההתכווצויות הכואבות ורננה הצעירה לא ידעה איך להתמודד איתן, בבית החולים הוכנסה מיד לחדר לידה.
" בואי חמודה, אני רוצה לבדוק כמה פתיחה יש לך"
רננה נשכבה על המיטה נבוכה עם החלוק המוזר שמאחורה הכל פתוח ופשקה את רגליה בתקווה שהכל יגמר מהר.
" איי, זה כואב, תעזבי אותי".
" זהו סיימנו חמודה לא צריך להילחץ, את כבר בלידה, פתיחה של 10, נהדר! תוך רבע שעה מקסימום, התינוק שלך בחוץ"
אך עברו שעות רבות, של צירי לחץ כואבים ורננה עדיין לא ילדה.
" אין ברירה, חייבים לנתח אותה" פנה הרופא אל אביה שהמתין בחוץ.
"לא!, אמא שלה, מתה בלידה שלה בגלל ניתוח כזה"
"מר דור, היום הקיסרי נחשב לניתוח די בטוח וחוץ מזה, אין ברירה, חייבים לנתח, אחרת נאבד את התינוק".
רננה הוכנסה מיד לבדיקה אצל הרופא התורן שהיה במשמרת.
דבריו לא הפתיעו אותה, היא התרגלה כבר לשמוע אותם שוב ושוב.
"אני מצטער אך ההריון נפל ... המממ, היא תצטרך לעבור גרידה לניקוי הרחם משאריות".
גבי חיבק את רננה השבורה, הפעם הוא בכה יחד איתה, גם לא נמאס כבר לאבד את ההריונות שלהם שוב ושוב וביחוד נמאס לו לראות את אשתו האהובה, הכל כך צעירה בכאבה הגדול.
כשהתעוררה רננה מהגרידה לניקוי הרחם, היה לה קר, את עיניה לא הצליחה כמעט לפקוח, הן היו כל כך נפוחות מהבכי שבכתה קודם, החדר הלבן והקור העז שוב הזכירו לה פעם אחרת, שהייתה בחדר כזה.
" רננה חמודה, התעוררי"
רננה פקחה את עיניה, היה לה קר, במטושטש ראתה את החדר הלבן שקירותיו ערומים, לאט לאט התמקדה בפרצוף שלידה.
" בוקר טוב, חמודה, אני זיוה האחות התורנית, ואת חמודה,
עברת ניתוח קיסרי וילדת בן מקסים, את יודעת, יש לו את העיניים
הכחולות שלך, קופי את".
רננה נזכרה בלידה הנוראית, שהתינוק לא הצליח לצאת.
"אני יכולה לראות אותו?"
" אני כבר אבדוק, מתי את עוברת למחלקת יולדות, או אז, תוכלי לראות את בנך".
רננה החלה להתרגש, לראשונה מאז שנים, הרגישה מן תחושה חדשה של אהבה לעולל שהיא עוד לא ראתה, אך מכירה טוב מאוד שהרי שכן ברחמה, זמן רב.
"רננה".
רננה הסבה ראשה אל הדלת למשמע קולו של אביה.
"שמעתי שהתעוררת, סוף סוף, איך את מרגישה?, לא היתה ברירה
היו חייבים לנתח אותך".
"עכשיו אני בסדר, רק קר כאן, אבל תיכף אני יעבור למחלקה
ואני אראה אותו ו... האחות אמרה שהוא דומה לי ו..."
"רננה, את לא תוכלי לראות אותו!"
"מה? למה?"
" חמודה, את צעירה מדי, את לא יכולה לגדל תינוק, את בעצמך לומדת בבית ספר."
"אבל אתה, יכול לעזור לי, אתה אמרת... אתה הבטחת ש... נגדל את התינוק ביחד"
" כן, אבל חשבתי על זה וזה בלתי אפשרי, אני איש עסקים אין לי זמן לזה
ואת צריכה לסיים את לימודייך ולא להתעסק בתינוקות, יהיה לזה הרבה זמן בעתיד,
בקשר לאותו תינוק, אין לך מה לדאוג, הוא נמסר למשפחה טובה ואמידה שתדאג לו"
רננה המסכנה הרגישה שעולמה חרב עליה, הניצוץ היחיד שדלק בה, האור שבקצה החשיכה כבה בבת אחת ורמס אותה.
"אני רוצה את התינוק שלי, אני רוצה אותו, עכשיו!, אתה הבטחת!."
אביה יצא את החדר וכעבור מספר דקות, אותה אחות שהבטיחה לה שבקרוב תראה את תינוקה שדומה לה, נכנסה, פניה הביעו רחמים, אך ידיה אחזו במזרק עם חומר הרגעה אותו הזריקה לזרוע של רננה האומללה.
גבי, נכנס אל החדר והביט בפניה הכבויות של אשתו, ליבו יצא אליה.
"חמודה שלי, עוד שעה ישחררו אותך ונלך הביתה, את רוצה שנעצור
בדים סאם לאכול משהו, המקום הזה תמיד מעודד אותך?"
"לא, אני רוצה ללכת הביתה לישון" בקושי נשמע קולה.
גבי ידע שהפעם יהיה לה קשה לצאת מהאובדן, כבר ארבעה הריונות נפלו להם, אך זה היה הארוך ביותר ולכן קיוו שהפעם זה יהיה שונה.
הוא הסתכל על פניה שנראו נורא עכשיו, אך עדיין הייתה יפה בעיניו כמו באותו יום לפני שלוש שנים כשראה אותה לראשונה בשמלתה הלבנה והתאהב בה, היא נענתה לו מיד והוא התפלא שעל אף 18 שנותיה היא דחקה בו להתחתן ולהקים משפחה, גם דירה מרווחת הייתה לה, ירושה מאימה כך שהדרך להצלחה הייתה סלולה עבורם, אבל כעת שהסתכל בפניה ראה מבט שלא ראה בה מימיו וזה הפחיד אותו.
כשהגיעו הביתה, עזר לה להיכנס למיטה הכל-כך לבנה, היא נרדמה מיד, או כך לפחות חשב.
גבי ירד למטבח להכין לו כוס תה, הוא היה עייף נפשית ופיזית וחשב איך יוכל לעודד את אשתו האהובה.
לאחר ששתה את התה החליט לעלות להתקלח ולהיכנס לישון לצד רננה, כשנקום חשב נרגיש טוב יותר, אולי נתכנן איזה טיול. כשנכנס לחדר הופתע לראות שרננה לא במיטה, אך על המיטה הייתה מונחת מחברת עבה ומהודרת, יומנה האישי של רננה שתמיד היה מונח בתיקה סגור ומסוגר.
גבי ידע שרננה לא הסכימה מעולם להראות לו את יומנה, אך משהו בו גרם לו לגשת ליומן ולפתוח אותו
ומה שהוא קרא גרם לו לבחילה עמוקה ...
שלום יומני היקר
יש לי היום יום הולדת, אני בת שבע-עשרה והחלטתי שזהו מהיום אני ברשות עצמי, לא שכחתי את התינוק היקר שלי שילדתי לפני שנה ואבא מסר אותו לאנשים זרים בלי לשאול אותי, אבל מאז אני לא מסוגלת להסתכל עליו יותר, אני שונאת אותו ואני לא אסלח לו לעולם, אני שונאת בכלל גברים הם רעים והם רק רוצים לאנוס ילדות, אבל אני חייבת למצוא עכשיו גבר, כי רק ככה אני יוכל ללדת עוד תינוק שיהיה שלי לעולם. לאבא לא הרשיתי לאנוס אותי יותר, איימתי עליו שאני אספר בבית הספר ולמשטרה ואפילו שאני אספר שהתינוק ממנו והוא נבהל, אני לא רוצה לראות אותו יותר, אבל עכשיו יש לי כסף הרבה כסף שאבא נתן לי כדי שלא אספר לעולם, מחר אני עוברת לדירה החדשה שלי, אני אקנה הכל בלבן, לא רוצה את הבגדים הצבעונים שהוא תמיד קנה לי.
להתראות יומני היקר
גבי המזועזע דפדף לדף האחרון ושם להפתעתו קרא:
גבי היקר
אני יודעת שאתה אוהב אותי מאוד, אני גם אוהבת אותך.
אני יודעת שיהיה לך קשה להאמין אחרי שתקרא את כל היומן שלי אבל זו אמת.
כשהכרתי אותך, ראיתי בך פוטנציאל להביא תינוק לעולם ותו לא, אבל אחרי שחייתי איתך גיליתי שיש גברים אחרים, אנשים אחרים שלא רוצים רק לנצל ויודעים לאהוב באמת מהלב והתאהבתי בך.
אני מרגישה טמאה ומקוללת מהיום הראשון שהוא נגע בי, אני מצטערת, אבל אין אפשרות אחרת.
גבי הפך את הדף וכלום אין עוד, מה זאת אומרת, אין אפשרות אחרת, למה היא מתכוונת, איפה היא?
מחשבותיו התרוצצו בראשו ללא הפסקה,בהבזק של רגע קפץ, פתח את דלת האמבטיה וקפא על מקומו.
כפות רגליה היחפות של רננה התנועעו קדימה ואחורה באיטיות, הוא הרים את ראשו מעלה והיא הביטה עליו כשעל פניה היפות חיוך קל, שיערה פזור ורך ובשמלתה הלבנה היא נראתה כל-כך טהורה, היא פשוט הייתה מושלמת, לולא החבל העבה, הכרוך סביב צווארה העדין.
©כל הזכויות שמורות
