כאשר אדם ניצב בפני האמת, הוא עשוי לקוברה בשקרים בהם הוא מאמין, לעמוד מולה ככלי ריק, או לזקוף קומתו ולהלך עימה בגאווה שלובי זרוע.
איתמר הזמין את כל חבריו לעבודה לחגוג את יום הולדתו השישים. הוא שילב את אירוע עם אירוע ניהולי שקדם למסיבת יום הולדתו.
סביב לשולחן בצורת "ח" הסתופפו כל מוזמניו והמתינו לברכות. איתמר קם, הביט נוכחה, נראה שבכוונתו לשאת תודה למשתתפים בשמחתו. הוא היה נמוך קומה, רזה, שפת גוף נשית, ומדי פעם מחליק על מעט שערו הכסוף שעיטר את פאתי קרחתו.
"אני מודה לכולכם שבאתם להשתתף בשמחת יום הולדתי השישים. אני איני מרבה לחגוג ימי הולדת, אבל עבורי יום הולדת זה חשוב במיוחד הוא מהווה לגבי ציון דרך, החלטתי לשתף אתכם באופן רשמי בסוג של אמת פנימית שאני נושא עימי שנים רבות. ובכן אני רוצה להצהיר באופן רשמי – אני הומוסקסואל."
הכרזה מסוג כזה היא יוצאת דופן לכל הדעות במיוחד במסיבת יום הולדת. המתכנסים, ללא יוצא מהכלל נאלמו דום. דממה השתררה ולרגע לא נשמע כל רחש, לאחר מכן עבר קול לחשוש ושוב השתררה דממה של הפתעה או אולי של מבוכה. האמת שכולם ידעו שאיתמר נימנה עם ה"גאים" אבל הידיעה עברה בלחשושי רכילות ולא מתוך סממן היכרות רשמי.
איתמר חייך, נבוך מעט, הוא סקר במבטו את היושבים, מנסה לאמוד את מידת ההשפעה של דבריו " אני מניח שההצהרה באה עליכם בהפתעה, האמת שגם אני הופתעתי מעצם ההחלטה ל"צאת מהארון" בגיל שישים, אבל עם האמת הזאת והחלטתי להתמודד ולהציגה קבל עם. למרות שזה נראה מוזר, אני נשארתי מי שאני ולא השתנתי גם אחרי ההצהרה הזאת. אני עדיין ידידכם ומעריך כל אחד מכם. אני מקווה שתדעו להתמודד בעצמכם עם הקול הפנימי שלכם, ולקבל אותי כפי שאני, בדיוק כפי שהיה לפני ההצהרה הפומבית שלי."
הוא קטע את דבריו עיניו החומות התכווצו מעט, על פניו הייתה מבוכת מה , הוא החליק בידו על אפו ועל שפתיו, בתנועה מהוססת.
שתיקה אפפה את הנאספים, כולם המתינו שיסיים את דבריו, לאחר מכן נישאו ברכות, אבל האווירה העליזה ששרה לפני תחילת ה"טקס" הפכה להיות אווירה מאולצת. כולם מיהרו לברך את איתמר ולצאת.
+++++
למחרת יום ההולדת, יצא יפתח ממשרדו ועלה לקומה השלישית. כשחלף על פני דלת משרדו של איתמר עצר לרגע, סב ונכנס. איתמר ישב על כיסא בעל מסעד גבוה, הוא נראה נטוע בתוך כסאו, פדחתו נטולת השיער הבריקה, עיניו נעוצות בצג המחשב, ואצבעות ידיו הדקיקות הקישו על המקלדת.
יפתח קרב אל השולחן. איתמר הבחין בו, הוא פסק להקיש על המקלדת והרים את ראשו , ממתין.
"אני רוצה לומר לך איתמר שהמעשה שעשית אתמול דורש אומץ לב. אני מלא הערכה להעזה שלך ולאומץ שהפגנת בהחלטתך להצהיר על הסטייה שלך." יפתח השיר את מבטו, עיניו הירוקות ננעצו באיש קטן.
" אני מצטער שאתה רואה בנטייה הטבעית שלי סטייה." איתמר השיב כשבקולו נימה של פגיעה.
" אני מעריך מאד את אשר אמרת לגבי האומץ שהפגנתי בדברי, אבל ההתייחסות אלי כאל סטייה פוגעת ומעליבה." הוא החליק ידו על פניו מדגיש את מבוכתו והשתתק.
"לא היה בכוונתי להעליב או לפגוע בך, אני באמת מעריך את אשר עשית, ובכלל אני מאד מעריך אותך כאדם, וחבר לעבודה ולעשייה יוצרת, אולם אני רואה בהומוסקסואליות סטייה, עבודה זרה, שאינני יכול לקבלה." יפתח היה נחרץ בדבריו, הוא הרעים בקולו מנסה לתת תוקף לדבריו.
איתמר התרווח על כיסאו, עצם את עיניו ופקחן, חיוך מסתורי נמתח על שפתותיו,
" יפתח, האם אתה חובב נשים?"
יפתח הנהן בראשו וחייך כמאשר את עובדת היותו אוהד את בנות המין היפה.
"אם כך ידידי יפתח, אני כחובב גברים, רואה בך מנקודת מבטי – סטייה," חיוך מלגלג נמרח על פניו.
השיחה התפתחה מבחינתו של יפתח לכיוונים לא רצויים, למחוזות שלא התכוון להגיע אליהם, נראה שהדו-שיח קיבל חיים עצמאיים. הוא עצר לשעה קלה, שקע בהרהור עמוק, הוא הרי חיבב את איתמר כאדם, כידיד כשותף לשיחה, הוא נהנה מידענותו בתחומים שונים, הוא התרשם, מנפשו הפיוטית מאהבתו לאומנות. כן, הוא חיבב את איתמר פרט לעובדה שהוא הומוסקסואל. עובדה זו הכעיסה אותו משום מה.
למשמע תיאוריית הסטיות שפיתח איתמר, הניף יפתח את ידו בתנועת ביטול, ופלט כלאחר יד
" שטויות, כל שאמרת שלהיות סטרייט מבחינתך זאת סטייה, זאת שטות אחת גדולה."
" מדוע זאת שטות, מנקודת מבטי ההומוסקסואלית הרי כל התייחסות מינית לנשים היא סטייה..." איתמר החזיק בדעתו וניסה לקובעה כאמיתה.
"היחסים בין גברים לנשים נועדו לשרת צורך מסוים, המשכיות הקיום, תענוגות בשרים הם מתוצרי הלוואי. אצלכם אוכלוסיית ה"גאים" הצורך נועד לשרת סיפוק תאוות, לכן אני רואה בכם סטייה, לכן אני מתעב הומואים, פרט אליך כמובן ". דבריו של יפתח הושמעו בטון קשוח, כמי שהחליט, להסיר את הכפפות, ולקבוע את כללי הדו-שיח.
"אינני מבין," השיב איתמר בניסיון לרכך את נימת הדברים "מדוע אני שונה מיתר ההומואים, כפי שאתה מכנה אותם ?" בעודו מדבר הושיט ידיו קדימה בתנועה סיבובית להדגיש את שאלתו.
יפתח נעץ מבטו באיתמר , החליק את ידו על שערותיו השחורות, השזורות בסיבים כסופים בצדעיו, חזר וחיכך את מצחו ואמר בקול שקט ועצור,
" אני מחבב אותך מאד, כאדם, אני מעריך את ידיעותיך והבנתך בנושאים שונים, את דבקותך במשימות, את אהבתך לאומנות ומוסיקה, את הרגישות הרבה שבליבך. אני מוקיר את אומץ ליבך, אולם בד בבד עם חיבתי אליך אני שונא את עובדת היותך הומוסקסואל."
"מדוע?" ירה איתמר את שאלתו " אני מכיר אותך, הרי אתה אדם נבון וסובלני."
" אני מחשיב עצמי לסובלני, עד שזה מגיע לאוכלוסיה שאתה נימנה אליה."
" מה רע באוכלוסיה שאני נמנה אליה?" איתמר נעץ מבטו לעומק עיניו של יפתח כמבקש להבין באמת ובתמים את פשר השנאה שהפגין.
" אתם ההומואים מכורים למין, אובססיביים ומוחצנים, כל כולכם נתונים לחיפוש ומציאת בן זוג לקיום יחסים, אתם מתקשטים בצורה ראוותנית, פורסים את המיניות הסוטה שלכם בפרהסיה, כאילו זה הדבר החשוב ביותר בחייכם לעסוק בו, אתם פוגעים ועולבים באוכלוסיות אחרות, אתם צורבים ומצלקים נפשות של אחרים." הוא עצר את שטף הדברים הנאום הקצר שאב את כל האוויר מראותיו, הוא ייצב את נשימתו, הביט באיתמר אחר כך הוריד את מבטו והחל משוטט עם ידיו על השולחן.
איתמר הביט ביפתח היושב ממולו, הוא הרגיש כי הוא מאבד ידיד. כאשר הבחין באותות הסופה הרגשית ההולכת ומתאבכת בנפשו של יפתח היה זה מאוחר, כעסים ורגשות מודחקים התאחדו לפתע לסערת רגשות לא מוכרת, איתמר הבין כי נכנס לשדה לא מסומן של מלכודות ומוקשים, מילה מיותר עלולה הייתה להפעיל מטען נפיץ.
" מוטב שנפסיק כאן ועכשיו," אמר בקול רוגע מנסה להקטין את גובה הלהבות ולנטרל את המרעום הנפיץ. " האמת שאינני יודע מה היה הגורם לסופה הרגשית שהתפרצה ממך, אני רואה בך ידיד קרוב, ואינני רצה להקריב ידידות על מזבח העוינות הנובעת מאי הסכמות בנושאי
יחסים ומיניות."
" לקחתי את זה כנראה רחוק מדי," יפתח הושיט ידו לדף נייר שהיה מונח על השולחן והחל לקפלו, תוך שהוא מחליק את הקפלים. "בכל הפעמים שעולים נושאים הקשורים להומוסקסואליות אני מתמלא כעסים לא ברורים, אני חש בשנאה וכאב מתפרצים מתוכי."
איתמר הביט בריכוז שעל פניו של יפתח, בוחן בקפידה את הדברים שאמר, קרא כל ניד ורטט, הוא הבחין במתח של שרירי הפנים שהידקו את לסתותיו, את נחיריו שרטטו, ושפתיו המלאות שהתכווצו, הוא הפנים לפתע שהתגובה שהיה עד לה קשורה איכשהו לאפיזודה מהעבר.
"יפתח, אני חשוב שאתה נושא גיבנת רגשית מעברך."
"תפסיק עם הפסיכולוגיה בגרוש."
" האם אתה יודע מה הפעיל אמוציות מלאות הטינה שהפגנת כאן?" איתמר הפנה את שאלה בקול מינורי ושקט.
"אינני יודע, אני פשוט שונא הומואיים, אני מרגיש מבוכה במגע עם גבר, אני מעולם לא חיבקתי גבר כאות לידידות, אפילו לא את אחי.אני בעצם חש סלידה ממגע קרוב, למעט אולי לחיצת יד."
" ואתה רוצה לומר לי שאין כאן איזו שהיא נכות רגשית?"
"תפסיק לבלבל לי את המוח עם נכויות רגשיות, ותתעסק בנכות המינית שלך." יפתח היה בוטה ודבריו נאמרו בטון קשה.
" אתה מדבר מתך כאב," הוא הושיט את ידו אל עבר יפתח. יפתח נרתע מהמחווה. איתמר המשיך בדבריו כאילו לא קרה דבר, " כשגילתי כי אני נמשך לבני מיני, הרגשתי מכה פנימית, בתחילה לא הבנתי מדוע אני מעדיף את חברתם של הבנים, כאשר כל בני כיתתי רדפו אחר בנות הכיתה והציקו להן. הייתי בן ארבע עשרה, התחלתי להצמיח שער מתחת לבית השחי, קולי התחלף, הייתי כמו כולם אבל הרגשתי שונה. השוני לא נבע מתוך בחירה, הוא נבע מתוך תחושה פנימית לא ברורה. כשהבנתי הייתי בשוק, לקח לי זמן רב עד שהודיתי בפני עצמי כי אני שייך לאוכלוסיית ה"גאים".ועברו עוד שנים רבות עד שהחלטתי לצאת מהארון"
"מה אתה רוצה לומר בכך?" פלט יפתח כיורק קליפות של גרעיני חמניות.
" רציתי לומר שעל כל אדם להפנות מבט אל תוך עצמו, על מנת ללמוד מיהו ומהם היסודות לתסכוליו."
" אינני זקוק לשיעורי הפסיכולוגיה שלך," יפתח נאבק מילולית עם איתמר, נמנע להיכנס לתוך המרתף החשוך שבקרקעית נפשו.
" אתה ממשיך להיאבק בעצמך, ואינך מוכן להודות כי יתכן וביסוד הדברים שוכנים יסודות אפלים של ילדות או בגרות עשוקים." איתמר לא הרפה, הרגיש כי יפתח עומד בפני נקודת שבירה, כי עוד דחיפה קלה, ויפתח יתוודה בפניו, ובכך יטהר את נפשו המיוסרת.
יפתח שקע בתוך עצמו, הוא שתק, לא היה מעוניין להמשיך בשיחה, הוא ידע כי הוא מהלך על קרקע פתלתלה, על מהמורות רגשיות שקברן עמוק בתוך תודעתו המיוסרת, מותיר לזמן לכסותן ברבדים של שכחה, אותם רבדים אשר קבעו את סגנון חייו והתנהגותו. הוא פחד לחדור פנימה, אל המרתף האפל, ולפתוח פצעים ישנים ומבאישים, אבל מוחו פעל מעצמו ללא הכוונה ללא בקרה.
++++
זה היה ביום שני אחר הצהרים קרוב לשעה שלוש. יפתח ביקש מאימו כסף ללכת להצגה יומית. הוא ראה את סרטון ה "בקרוב" שבוע קודם לכן, פרסומת לסרט " הלפיד והחץ" עם ברט לנקסטר. היה זה סרט על שודדי –ים אמיצים, רוויי הרפתקאות ופעלולים שהציתו את דמיונו הפורה. הוא המתין בקוצר רוח להגעתו של הסרט, וכשהגיע היה חדור רצון לראות אותו, ובכל מחיר.
הוא הלך לכיוון בית הקולנוע, חלף על פני "בית העם" כשמימין לו היה הגן העירוני, גן רחב ידיים, רווי עצים, רצוף מדשאות, אפילו פלג מים קטן וגשרון היו בו, היה זה תענוג לשוטט בגן בימי הקיץ הלוהטים. יפתח כבן אחד עשרה, גבה קומה ומעוגל איברים פסע במרץ, חסר סבלנות ונלהב, אל הקולנוע, תוך שהוא מקשית את דרכו, חולף בפאתי הגן ויוצא אל מול בית הקולנוע. כשנכנס התיישב באמצעיתו של האולם ליד מספר ילדים רעשנים. הכיסאות שלצדדיו היו ריקים. היומן התחיל והוא שתה בשקיקה את היומן והסרטים המצוירים שהוצגו לפני ההצגה הגדולה. לפתע חש בצל גדול שנכנס והתיישב לידו, היה זה אדם בוגר שנראה ליפתח מבוגר מאד, הוא לבש בגדים כהים, גם פניו היו כהים ועיניו היו קטנות קרובות אחת לשנייה, ומפחידות, יפתח לא בכיר את האיש, הוא היה נינוח והמתין חסר סבלנות לתחילת הסרט.
האיש הוציא חפיסת שוקולד והציע ליפתח. בתחילה היסס ונמנע מהפיתוי שניצב לפניו, האיש שידל אותו והוא נכנע ולקח את קוביית השוקולד והכניסה לפיו. הסרט התחיל המתח גבר ההרפתקאות קרמו עור וגידים, יפתח ישב מרותק לעלילה המתרחשת, לפתע חש במגע לא נעים , יד לחה החלה מלטפת את ירכו, הוא הדף את היד מסלק אותה מירכו החשוף, אבל האיש המשיך לדחוף את ידו אל עברו של יפתח, מלטף בעקשנות את רגלו. יפתח הרגיש אי נעימות מהולה בפחד, הוא זז למושב הריק שלידו, גם האיש הכהה החליף מקום והתקרב אליו. שוב החל מאבק שקט. הפחד הלך וגאה וכבש את ליבו הצעיר, כף היד הלחה המלטפת את ירכו העבירה בו צמרמורת ובחילה, הוא רצה לקום אבל האיש תפס בידו ומנע ממנו לקום,
יפתח הרגיש במלכודת, הוא מאד רצה לראות את הסרט עד סיומו, הוא ידע שאם ילך שוב לא יוכל לראותו, אבל מצד שני האיש הרע הזה מונע ממנו לקום וללכת. הוא ישב כמי שקפאו השד, אבל הדף כל הזמן את היד הלחה והמגעילה מעליו. הוא חשש לזעוק או לקורא לעזרה, ידע כי במאבק הזה עליו להתמודד לבד. הוא ישב והתענה תחת הידיים המפשפשות בגופו והמעבירות בו גלים של גועל וקבס.
לפני סיום הסרט, קם האיש ועזב את האולם, יפתח נשם לרווחה, הביט סביב מחפש אחר האיש השחור והרע , הוא נעלם כלא היה.
כשיצא יפתח מאולם הקולנוע לא הבחין בתחילה באיש, אולם לפתע הרגיש שהוא מאחוריו, עומד ומחזיק באופניים " שלום ילד ," לחש בצרידות, "יש לי אופניים אם תבוא איתי לגן ממול אלמד אותך לרכב עליהם.."
כל פעמוני האזעקה החלו להצטלצל בתודעתו של יפתח, הוא הביט באיש הכהה, בגועל, לפתע נזכר בסיפורים שסיפרו הילדים על איש אחד סוטה שקראו לו דוד שאוהב ילדים קטנים. הוא ידע שעליו לחמוק מהאיש.
" אינני מעוניין לרכוב על אופניים," קרא בקול צווחני " עוד לא גמרתי את שעורי הבית וגם אימא שלי כבר דואגת ותיכף תגיע לכאן."
" אל תבלבל במוח ילד, אף אחד לא יבוא בוא ניכנס לגן ואלמד אותך לרכב," הוא תפס בידו של יפתח והחל למשוך אותו. פחד גואה הכה בחזהו, הוא הבין כי עליו להיאבק באיש. באותו רגע לא עלה בדעתו לזעוק לעזרה. הוא תפס בידו של האיש וניתק את אחיזתו, הרים אבן גדולה וקרא לעברו, " אני יודע מי אתה, שמעתי עליך אתה דוד הזיין, אם לא תעזוב אותי אני אפוצץ לך את הפרצוף." מבלי לחשוב פעמיים סב לאחור והחל להימלט. הוא רץ במעלה הרחוב, לא עצר לרגע , לא הביט לאחור, כל אשר עשה זה לרוץ להתרחק מהמקום. כשעצר והביט לאחור לא ראה איש רודף אחריו. הוא נשען אל אחד העצים הנטועים ברחוב, והחל להקיא. כשחזר הביתה לא סיפר דבר מכל אשר ארע. הוא נעל את האירוע בליבו פנימה והשליך את המפתח.
+++++
איתמר הביט ביפתח במבט רך ומבין מנסה להרגיע את סערת רוחו של ידידו. הוא חש אי נוחות לנוכח ההתרחשות והסיפור שיפתח שטח לפניו , הוא רצה לעזור, השתוקק לומר את המילה הנכונה שתביא מרגוע לנפשו הפגועה של הילד הלכודה בגוף של בוגר שישב מולו עייף ומרוקן.
" ידעתי שכל תחושותיך והתנהגותך נעוצים באירוע מעברך, אבל התוקף היה פדופיל ולא הומוסקסואל."
יפתח הביט באיתמר במבט עצוב, פניו נפולות הוא חכך את פניו ואמר " אין זה משנה כלל אם הסוטה המקעקע את נפשו של ילד קטן , וצורב את נשמתו לעד הוא פדופיל או הומו, הצריבה נשארת לעולם, ועל כך אין סליחה ואין מחילה ולעולם לא יהיו."
"למרות הכול יפתח, אני חושב שעליך ללמוד לסלוח., איתמר תר אחר מבטו של יפתח מחפש ניצוץ של שינוי של מחילה.
יפתח לא ענה. התעטף בשתיקתו, כאומר לא שכחתי ולא סלחתי.
