הסוד שלי מהעולם כי הכל רגיל אצלי

הזכות לגדל ילדים
למי היא ניתנת ?
האם לכל אחד היא מגיעה?
כשהזכות ניתנת לאדם לא שפוי
האם הנזק הוא כה גדול
גם כשהכל נראה טוב ?

אני מרגישה אשמה
בזה שאני חייה
אני מרגישה מפריעה
בזה שאני גדלה
אני מרגישה שאני לא מעניינת
מספיק בשביל לא להתעניין בדעה שלי
אני מרגישה שאני אומללה
כי ניתנה הזכות לאדם לא שפוי
אני מרגישה חסרת ערך
כי אני מתביישבת בה
אני מרגיש שאני לא רוצה לחיות
כי היא חלק ממני

הייתי רוצה שהכל יהיה אחרת
שבמקום להרים עליי יד
היא הייתה מחבקת אותי
במקום לבכות ולבקש סליחה על זה יום אחרי
היא הייתה מתגאה במה שלמדתי לעשות
שבמקום לתת לסוטה מין שדחף לי בתחת כשהייתי בת שש לשמור עליי
היא הייתה מונעת זאת 
הייתי רוצה שבמקום לנסות ולהתאבד כל שני וחמישי בגלל איזה גבר
היא הייתה לוקחת אותי לטייל ומראה לי כמה החיים יפים
הייתי רוצה שבמקום לא להחשיב את הדעה שלי ולהשתיק אותי
היא הייתה נותנת לי לנאום
הייתי רוצה שבערב שישי אני אשב עם המשפחה
במקום לשמוע אותה בוכה ולהסתגר בחדר לבד
הייתי רוצה שבמקום להפוך אותי לסמרטוט
היא הייתה נותנת לי ביטחון