שירים

* * *

 

החושך שותה את כאבי,

מספר על כוכבים שפרחו אחר דעיכה.

ירח מדפדף בשנותיי,

זורק אחת אל גבול השכחה. 

 

רוח קלילה מלטפת בידיים חמות,

ממוללת זיכרון כבד.

הים מוסר בחמלה גליו,

קולט איך בעצבותי אני מורד.

 

בחוף המצטייר נטוש

אני צובע קווים בדמות חדשה

ומפעים דרך בחולות

שכיסו עם הזמן את התקווה.
 
 

©

 
 

תגובות