שפה שכיף היא

ההודית שסביבי
מנגינה נכרית
ונעימה,לא
מצאתי בה נימה
מן המידות
העויינות את החיים,
היא זורמת ביובש
שאולי אינו משקה
את הגנים של
נשמתי,אבל כמו
אישה רכה,היא
חוננת את הזמן.

אני מקפיד להתרחק
מן העברית הרצחנית,
וכורע ברך לפניה
רק על הנייר,
מדבר רק באנגלית,
שתמיד כמו בסרט
לוקחת אותי  לכפר
שהיא עושה את העולם,
וכשאני רוצה להיות
מוקסם,אני הולך
לשמוע את סנג'י
מדברת טיבטית.

לפעמים
אני חולם
על עולם
מדבר שפה
אחת שכיף היא.