בית אימי

בית אימי

פוסעת ברחוב האגוז,

בבית אימי האור נגוז,

החצר גידלה צמחי פרא

ואבי המקשיש

כבר לא טורח לטפח ערוגות הוורדים

גם ציפור גן העדן כבר לא מפזה ראשה לעומתי.

עומדת מול הפשפש הסגור

וליבי לא מלאני להקיש על הדלת

אשה זרה שם תופשת אט אט  נחלה

נראית לי ממוקדת מטרה,

ואיני יודעת אנה אני באה.

רק שובל זכרונות מתמר לו שם

ממשחקי הילדות מתחת לעץ המנגו,

ניחוח עוגות השמרים של אמי

עולה באפי

עוטפני בחום טהור שדחקתי לפינה,

ואני מבליעה אנחתי פנימה

מביטה בעין עורגת

לימי התם והאהבה שהרעיפה

ונעלמת מהחצר שאהבתי

בלי שיבחין ...

ובלב, הסדקים מתרחבים

הדמעות ממסכות עיני