נערה אל העין

 נערה אל העין

מאת: שירת הים



ירדה, נערה אל העין,
ירדה בין שיחים לבאר,
נעורים נשאה בשפתיים
נידחים בין שמשות וכאב.

הימים כוזבים במובלעת,
על נהר הקיר הזורם,
ודמעת ההמשך בה יודעת
בלעדיו העולם אפל וקודר.

אהבה שינתה את פניה,
יוצאת בתקווה שהערב עולה,
האופק במרחק גם שוקע,
אך הלב רדוף ומתעצם.

הרוח נושב על הגשר,
וביער, עינייה אגם מנגינות,
נפשו בנפשה כאל טרף,
בנגיעת חלום ופריחות.

והיא ירדה בחיוך אל העין,
למלא כד אוצרות הגורל,
אהבתה עוד תלוייה בעמק המים,
ומן השאול תפילתה בה עולה.

בכל שעה מכולם מבקשת לברוח,
עד ישיר איתה בשני קולות,
לא תתן להתקרב למעיל הדמעות,
והיא מחכה בלי לגווע,
ללקט המילים שנושרות.


©09.04.05

שירת הים