דף לבן

מי שומרת צעדיי?

מי יודעת שאני זה רק אני –

ולא יצאתי מכליי?

דעי רק כי עייפתי.

רוח קרב אותי נטשה.

שריון נשר מעל גופי,

הופך רשרוש לקול אוושה.

מי פוסעת לצידי?

מי פתרה חלומותיי?

מי נוגעת בי, רק בי –

ורואה אל תוך קרביי?

זכרי רק כי אהבתי.

אין מזור בנחמה.

קליפה קרעה מעל עורי,

זבים פצעי הנשמה.

מי שומעת סיפורי?

מי קוראת את מכתביי?

מי זוכרת? כך הייתי –

ושוקקת את דבריי?

שמעי רק כי שוררתי.

קולמוס אבד בים מילה.

דף לבן בתול השחרתי,

כשהגיתי ביופייה...