שירים

רוז - פרח נובל

    
כשראיתי את תמונתה מעל המרקע                 
 את עיניה העצבות שהפסיקו לחיות                 
               לא יכולתי שלא לכתוב שלא למחות                            
 

 

 

פרח מלבלב של רגע בחיים

הרף עין של זמן חולף בחטף

כוכב מאיר אלפית שנייה

 מתוך  שנות האור הקוסמי ביקום.

ניצוץ כבה שלא הספיק
לחיות חיים שלמים,  

קורבן תמים  נמוג  ברוח

פנים סטורות, צוואר שבור,

שושן יפה.

ילדה של אף אחד

נעלמת באין לב אוהב

או יד מלטפת

בהבהוב של רגע,

בעת מכאוב או דכי לב.

מתקוממת מתמרדת

ומפרקתה נשברת ממכת חטף

שתכריך המוות אותה עטף,

והיא רק  רצתה להיות נחשבת,

חפצה להיות אדם

כאשר מעיני התכלת

נטפה דמעה ודם,

כשחלפה מהעולם כך סתם. 
 

© כל הזכויות שמורות

 
 
  

תגובות