חזרה ליצירות
שירים

רוח רפאים

רועי אהרוני | (27/06/2009 22:47) | 67 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
כצל, כענן המחליף גון פניו,
כעלטה שחורה העולה מן הבכאים,
כהבל פה אפל בשוועת חינוניו,
כבבואה מסתורית מבעד לאשנב,
באה אל ביתי רוח רפאים.
 
היא צוחקת כרעם בשמי הליל,
כשאני מלחין חיי כשיר נכאים.
אני אחוז בצחוקה כבסבך האיל,
ואין לגעת במבוצרת בחוטי התיל,
אסור לגעת בפניה של רוח רפאים.
 
היא מסבה עמדי לשולחני הרעוע,
שאין על גבו ולו סעודת עניים,
וכשהיא בחיוך מחמם אך צנוע-
לבי משתוחח נאמן וכנוע,
חייל-עד בצבאה של רוח רפאים.
 
וכחץ שמקשתו של נער בורח,
היא נעלמת כברק בשמיים הכהים,
היגון בבטני מתפתל, זועק, צורח,
אך יודע הייתי כי ביתי מלון-אורח
לביקורה החפוז של רוח רפאים.
 
מדי פעם תשוב אל ביתי הנעול,
וצחוקה ירככני כמים עלי סלעים.
היא טווה את חיי בפלך ובנול,
ואני בעבותות של ברזל לה כבול,
בחלומי עוד תרדפני, רוח הרפאים.
 
שמלת כלולות רקמתי לאהובתי המסוערת,
למען תדע כי מחכה אני בלילות נוראים,
כי חיוכה לראשי העצב זר ועטרת,
כי לעד בצרור חיי הדק היא נצררת,
כי לבי לעד שייך לרוח רפאים.
 
ובחצות היא שבה, נישאת על רוח קלה,
תלויה כמריונטה על חוטי דיג גבוהים.
הביטה כה וכה וגלתה את השמלה,
אחזתה בשתי ידיה, ומבלי לומר מילה,
נאספה שוב אל הרוח, רוח הרפאים.
 
קומי, ארורה, צאי מתוך ביתי!
ולוואי ושמלתך תהא לגל קרעים!
אכלת מידי הדלה ושכבת במיטתי,
ועתה- הסתלקי, מרשעת! לכי מאתי!
לא דבשך ולא עוקצך, רוח רפאים!
 
ראי, בתי, הנה עלה הערפל,
הנה עולה את בסך, עטוית בלואים,
איני זקוק לאורך בביתי האפל,
אך לעד אתלבט ובמלכודתך אהיה נופל-
איתך, איתך ובלעדייך, רוח רפאים.

תגובות

חזרה ליצירות