ממתקים לשבת

האדם,מה הוא האדם? יצא לכם לחשוב על זה?
יוצא לי לחשוב על זה הרבה, לפני זה מקדימות המחשבות על מי הוא אני, ואז אני מבין שקודם אני צריך להבין את המשמעות של אדם לפני שאני בא לנתח באופן כזה מעמיק את האני, הרי זה דורש עבודה רבה לחקור מי זה אני, לא לקחתי בחשבון שלחקור מזה האדם, ייקח שבעתיים.


ובאחד מהמחשבות גם עלתה לי המחשבה, שאנחנו מאוד דומים לכוס. ראיתי על עצמי שאני מן מעטפת להרבה מחשבות להרבה רגשות. ולפעמים נדמה כאילו מזגו בתוכנו קולה קרה ותוססת, ולעיתים, כאילו שתו את הכל, לפתע אתה ריק.


בשלב הזה, הוא הצליח לגרום לי להתאהב בו.
המוח, החשיבה, הידע. כמה ידע מתרוצץ לו בעולם, כמה מוחות גאונים, איזה ניפלא זה שיש לנו את היכולת להגיע לתבונה, שאנו שונים מהחיות. נדמה לי שאנחנו איפה שהוא במירוץ אחרי אהבה סקס כסף ולהיות כמו, שוכחים את זה. וזה עוד אחד מהדברים החושבים שצריך להכניס לפזל הזה שאמור להרכיב את התשובה לשאלה " מה הוא האדם"?

לפתע, הצליחה להטריד אותי עוד מחשבה, שפשוט לא הצליחה לתת לי רגע של מנוח, האם האדם, הוא אדם ככל אדם, גם כשהוא לא חולק את היותו אדם, עם אדם נוסף.
או במילים פשוטות יותר, כשהוא לבד.

ואז נזכרתי בקולה מתחילת הסיפור, והגעתי למסקנה שאומנם אנחנו עדין כוס, אך ללא התבונה, גם אם הכוס תהיה מלאה בקולה, לא נצליח להבחין בזה, מצד שני, כנראה בלי הקולה,התבונה אולי לא שווה הרבה. בכל מקרה תבונה ששותה מקולה, היא לבטח גם תהיה תבונה תוססת, ונדמה לי שזה רק יכול לשבח אותה.


וכנראה שזה היה בלתי נמנע,נזכרתי בך, ככה, תוך כדי כ"כ הרבה תבונות את הופעת. עמדת מולי בדמיוני, ועינייך הביטו בי כמבט חודר כמחט. כמו לקבל זריקה. זה לא כואב מי יודע כמה, אבל זה לא נעים.

ירדתי אל החנות הישנה בקצה הרחוב, קניתי לי קצת ממתקים לשבת. רציתי להיזכר בהרגשה שהייתה לי שאת מחייכת. עם המבט החודר הזה, אני לא מתמודד טוב.


שלכם ובעיקר שלך באהבה, הכוס הריקה.