שני שירים מיתוך האסופה
"יכולתי להיות משכיל בשבע שעות"
יכולתי להיות אנתרופולוג
יכולתי להיות סוציולוג
יכולתי להיות פסיכולוג
ואו חלומה של אם פולנייה
להסתובב בחלוק לחלק תרופות
להשלים להגשים הכל בשעות ספורות
בשש ויתכן היו שבע
גורליות
ללא לימודים מסודרים
או ספסלים את כל התארים
לו היו מחלקים שם תעודות
האומדות
שצף קצף תחושות
הנדחסות,
מראשית היקום
עד בוא הבריאה
כשבעה ימים עמוסים
בהם היו דחוסים
מקורות החיים
כמו שאמר
יהי אור
ונורו החיים
ככדור היוצא מלוע
רובה שאין
עוד להשיב
ומלחמות
עם חנן היו שני תארים
הוא לא היה ממש מרוטש
הרגלים התחתונות
היו רחוקות
כמטר מהגוף
את אשתו הכרתי היטב
היה ברור לכשיחזור
היא אותו תעזוב
עוד שעמד על שתי
רגליו
עבדה עליו
כמזכירה
ענגה את הבוס
כל הסביבה ידעה
שתקה
שלו לא ידקור
אהב אותה
והיא לא
חסמתי לו עורקים
והמשכתי בלמוד תארים
מחשבותי מרצים
לא מזוהים סוציולוג פסיכולוג
רצים באולמות בעולמות
ושראתי הכל מהודק
והוא שתק,
עברתי ליואב
הוא היה באמת מרוטש
פרפר אחר כך לא דבר
כאן השלמתי תואר
נוסף
שהחיים נגדעים על הסף
שסיים לבנות בית
בנוסף לילד ולילדה
מיכל הייתה בהריון
היא על הקבר ראיתי
מראש
תמרוט את השערות
ותשאל את אל עליון
ותשרוט שאלות שעולות
וישארו על הקבר
דמעות בוערות
היא רגשנית אדמונית
ואהבה אותו עד מאוד
כאהבת יעקב לרחל
היא תבכה שבע שנים
לפחות
ראיתי לה פעם
את אהבתה מבפנים
בתוכה היה כל כך גדול
היא הייתה לו הכל
אם ואחות
ורעייה
קשובה ורואה
היו מדברים בשתיקות
המילים בניהם היו מיותרות
כאן השלמתי עבודת סימינריון
אודות זוגיות העומדת בקשיים
והמשכתי ללמוד
מעל ראשנו חג מסוק
נפתלי לא ראה זאת
הוא שמע את הקול
לעיניו לא יכולתי דבר
לעשות
בן יחיד להוריו נצר אחרון
תולדות משפחתו :
סבו השליך את אביו מהקרון
לשולי מסילת הברזל
בניגוד לכל היגיון
בין מחנה הריכוז
ויערות הפרטיזנים
במרחק שאון
ממחוגיו של שעון
שעמד מאז ועד היום
במעשה חפוז הזריק
סיכוי חיים מרוכז בילד
המושלך ככדור שיעמיד לו
דור ושרד
נפתלי לא יראה אור
זה ברור
אבל יעמיד דור למען
סבו שהשליך את אביו
היתי בטוח בכך
יש בו אישיות ורגישות
ראיתי לו זאת בעיניים
השפוכות
הוא יכבוש מבין הלבבות
אחת שתהיה לו בבת עינייו
רעייה ובית ובין חדריו
יתרוצצו ילדיו
לדורות
בנתיים הלמודים הסתיימו
קראתי לאריה השלם שיעלה
למסוק
הוא לא ענה
היה הלום
לא יכולתי לצפות מראש
כעבור עשרים שנה
גם הוא ימות
מאותה פצצה
שרוצצה
"הלם קרב"
אן מלינים את המת
לבוא השקיעה
או הזריחה
עוסקים
בעפר
שבע אמות
בור חלקה וגוש
מסמנים
וצועדים
מסודרים
הנשים והגברים
למדו בצבא
אך צועדים אחר
מתים
לפחות שיהיה
מניין
נושאים באלונקה
את הגופה
מעפר בא אתה
ואליו תשוב
אומרים
וטומנים
מסיימים
ושלום על ישראל
ועל כולם
יושבים שבעה
האבלים
הגברים עוד שלושים יום
את העצב
עם זיפים
מסתירים
ואני זכרתי אותך
מונח
במקרר של אבו כביר
שבעה ימים
רשום אלמוני
ימים קרים עד הפכת
מאלמוני
לפנים
אחריך
צעדו שישה
ארבעה זוכרים
ועוד שניים
מלאכתם
טכסים הספדים
בקשו מחילה סליחה
אם פגעו בכבודך
או עשו מלאכתם
שגויה
שאלו שם אמך
עניתי
רבקה ז"ל
עוד אזכיר צה"ל
לא היה בסביבה
לא הניח זרים
ולא הטיח מטחים
אספנו עוד ארבעה מזדמנים
וקדיש
יתהלל ישתבח ויתפאר
לא החסרנו מילה
לשבח שם השם
והמזדמנים
ענו אמן
על התלולית נתקע
המקל
שמך
משפחתך
שלא היתה
והתפזרנו
והלכנו
חזרתי עשרים שנה
וזכרתי
את ידידות אש
כוחותנו
הפצצה
שנחתה מפנטום
אחר
נסק בגאווה
בתום
המלאכה
הטובים בטייס
למדו פעלולים
ממעופם של מלאכים
בשמיים
מלאכתם נקיה
ואנחנו רגבי שממה
על פני האדמה
הגופות האיברים
אותך בוהה
הינו אני אתה ועוד
ארבעה שלמים
המתים
האיברים
חוסמים עורקים
אתה בוהה
אינך עונה
אחר כך צה"ל
קבר את המתים
אמר עם נציגיו
אך נפלו חללים
ולא סיפרו
או ספרו
היכון
טען
אש
מטח
קברים
לעקורי העיניים
חסרי הגפיים
צה"ל הבין
כמו בציוד חסר
אי אפשר
היה להתכחש
או להנפיק
איברים
יש הוכחות
על החסר
מלבד לאשר
עברו שיקום
ריצוי
פיצוי
ואת נפשך צה"ל חיפש
בנרות
בין העריקים
פחדנים אשמים
גברים לא
מאבדים דעתם
בגלל פצצה
או נעשים
חלבון חלמון
חמאה
נמסה
או גוזלים הבוקעים מביצה
כך הסתבר
עזוב מופקר
אחוז בהלם
קרב
הלם אגרופך
בקרוב
ברחוק
ומי שעמד בסביבה
למפריע למחשבתך
ההזוייה
אישה מוכה
שנתיים מאסר
מפגש פקיד שיקום
משרד מנותץ
עוד תשעה חודשים
מאסר
באישפוז כפוי
בחנו בשיחות
לגלות אך נראים
רסיסים
שכך מקרני רנטגן
נותרים ניסתרים
ולא גילו כיצד הנשמה והחושים
היו תלושים ובלילות
זבים סיוטים
מפצצה
שהוטלה לפני
עשור שנים
ולא סיפרו
הרפו
שהפכת
שבר כלי
שנים
חסר בית
משוטט
בין מאורות
ויללות זאבים
נטוש ככלבים
שבעליהם היגרו
ועודם מחפשים
עד הלכת
למלונות
המתים
הלם קרב" מוקדש"
לזכר אריה ח. ז"ל
יהי זיכרו ברוך
