ספירת מלאי

אז מה היה לנו עד עכשיו-  טיולים לחול בלי עין הרע – המון

                                    סקס  סמים התנסויות הרסניות – כגרעיני רימון

                                     אהבה- אחת

                                     חתונה – אחת

                                     ילדים – שניים

                                     תארים – שניים

   כיוון בחיים-?  בין אפס לאין סוף  שזה די דומה כי כך או כך כל מה שבאמצע לא רלוונטי. אז אולי רשימת חיי אינה שלמה, אנסה להמשיך ואולי הדברים יתבהרו...

                                     טיפול פסיכולוגי- אחד יסודי וארוך

                                     טיפולי המשך- אינסוף קצרים וממוקדים

                                     עבודה רצינית- אחת יסודית וארוכה

                                     עבודות ביניים- אינסוף קצרות ולא כלכך ממוקדות

                                     מחלה קשה- אחת כרונית ובלתי נגמרת-סרטן

                                     מחלות קלות- אינסוף קצרות אך הרסניות לא פחות

סה"כ ביניים- קיצוניות יתר, נעה בין אפס לאינסוף בתזזיות יתר . האבחנה הראשונית- חוסר יכולת לחיות  באמצע, באפור, בשגרה...

 " הים רגוע, רגוע, רגוע, גל לא ינוע, יזוע, יזוע עד שבא הרוח הרוח הרוח עושה גלים בים והם משתוללים הם מתגלגלים מעלה הם עולים מטה הם יורדים עד ש...נרגעים. הים רגוע , רגוע..." וחוזר חלילה- אלה הם חיי...

אני חושבת שאולי קצת הגזמתי עם עצמי כשאני אומרת שאני לא שורדת שגרה- לגדל שני ילדים זוהי שגרה בלתי נפסקת על אחת כמה וכמה כשאתה נשאר עם כל אחד מהם שנה בבית.  להשכיב, לבשל, לנקות, לשחק, להכיל, לפתח, להאכיל, להשכיב, לנקות, לבשל.... אין הבדל בין יום ליום בין שבוע לשבוע והדרך היחידה לעצור את השגרה הזו היא ללכת לביקורות רופא או ראיונות עבודה.

אני נשמעת מרירה וכועסת ואני לא!!! אני פשוט מיואשת- יש רגעים שזוהי תכלית חיי ואני נהנית מכל רגע וחושבת כיצד בורכתי בכל  הרשימה הזאת שברגע אחר מרגישה לי כמו שק של 100 טון שמאיים בכל רגע לשבור לי את הגב ולפרק את העצמי שלי לרסיסים.  ההרגשה  האמביוולנטית הזו היא זו שמתישה אותי עד אינסוף ולא השגרה עצמה...

תאר לעצמך טריפ – השמיים כחולים העננים לבנים כולם רוקדים וברגע אחד  בלי כל הודעה מראש הכל מתקדר ונהיה אפור גשום ומאיים שכל רצונך הוא להיכנס מתחת לשמיכה ולברוח אבל אתה לא יכול כי סומכים עליך שתתפקד ואז זה הרגע שבו בדיוק אותם הניסים  שגרמו לך לאהוב כל כך את החיים הם אלו שעכשיו מפריעים לך להעביר את הפחד והרע הזה מהר הלאה ואז אתה נוטר להם ובשמחה וששון מצטרפת למחול השדים תחושת רגשות האשמה שלעולם לא ישחררו אותך ורק יחמירו את הטריפ הרע.

ומהטריפ לחיים- אני קמה בבוקר ומקבלת חיוך של שני מלאכים קטנים שמטפסים עליי בקריאות אמא אמא  ומנשקים ומחבקים, לצידי בעלי המנומנם מניח עליי את זרועו ומגרגר בקול ענוג, לקפה אין זמן אבל בקלילות ונעימות הכנות הבוקר זורמות נשיקה לגדולה, נשיקה לבעלי האהוב והם יצאו לדרך...

ואז סינדרלה רוצה להתקלח אבל הקטן צורח,

והבית בבלגן ואין אוכל מוכן,

צריך לכבס וכביסה לקפל

וגלי החום הורגים אותי, אני צריכה לקבל

והקטן מסרב להרדם או ללכת לישון

בדיוק כמו בלילה של אתמול ושלשום

אז המקלחת נדחית וכבר נהיה מאוחר

עוד לא צחצחתי שיניים והקפה כבר קר

ובתוך כל זה אני מנסה להתרכז ולחשוב

מה אני רוצה להיות ובמה לעבוד

ובאיזו חוצפה וחוסר הכרת תודה אני מקטרת

הרי יש לי כל מה שהיתה רוצה כל אישה אחרת....

אבל אני לא אשה אחרת אני ,אני ומותר לי

 גם בגילי המופלג ורשימת תכולת חיי עדיין לחפש את עצמי

ולהאמין  שיש עוד משהו שלא מצאתי

איזה שקט שאליו עדיין לא הגעתי

והרי ברור לי שהוא נמצא אצלי בפנים עמוק

וכשאגיע לשם זה יהיה  חלום מתוק