וידוי ללא שם

א.

בליל שְמִי עת הקיץ נדם לקול שבר

ושִמךָ השותק לא שתת לקול זמר

ועיני שכהו מאימה ודמעה

בגללךָ

וידעתי כיום האתמול עם השמש

זהב תלתלים וידךָ על החומש

עם הקור לא שמעה את ריקוד

לבבי

וכן, ידעתי ששְמֵנוּ-חמה ולבנה

וידעתי אותךָ גם אם גופנו עוּנה

ואתה, כאור אחרון, התזכור

את שִמךָ?

ב.

וגופי הקמל על מסעד כמו פרח

לא שכח כי נשרכת אֵלַי עַלֵי אורח

וכותרות לבבי התקפלו

בשבילךָ

וצמאתי לךָ כמו חום וכמו גשם

וכאבתי אותךָ יחפה עלי לשם

וסערתי לךָ עד כשול ואלך

לבדי

וכן, ידעתי ששמי לבנה ושמךָ הוא חמה

וידעתי אותךָ עוד בטרם תשמע

ואתה, באור אחרון, את שמי

התזכור?