הסיפור הוא על ילד בן 9 שעבר ביום אחד בהיר מהפך בחייו
שילווה אותו כל שארית חייו.
הילד הזה כיום עבר כבר מזמן את גיל ה40 וחושב שהגיע הזמן לשתף אתכם בסיפורו האישי.
הסיפור יהיה בכמה פרקים שמהווים פרקים בחייו
פרק א'
ההתחלה
הכל התחיל בלילה אחד אי שם בעיר בת-ים בבית דיי צנוע
הלילה הזה היה ככל שאר הלילות עבור שי (שם בדוי) הוא שכב במיטתו וישן
אך קולות משונים שעלו מחדר השינה של הוריו גרמו לו להתעורר,
הקולות היו של מספר אנשים שבינהם זיהה את קולו של אביו שדיבר בקול חלוש ובקולו נשמע גם קול בכי חרישי, מה יהיה? שאל האב את האנשים שהיו איתו בחדר, מה עושים עכשיו? קול שנשמע דיי סמכותי ענה, חייבים להגיע דחוף לבית החולים.
שי למשמע הדברים הבין שמדובר באימו שבתקופה האחרונה לא חשה בטוב
והיתה הולכת מידי יום לקופת החולים ולפעמים מובלת לבית החולים,
כנראה שהיא לא חשה בטוב עכשיו חשב שי, יקחו אותה לבית החולים ומחר היא בטח תשוב הביתה בריאה כמו בכל פעם,
אך מה ששי לא ידע זה שמלילה זה חייו ישתנו ולא יהיו שוב אותם חיים שהכיר,
ושי גם לא ידע שאימו חלתה במחלת "הסרטן" בצורה קשה ביותר והוא לא
ישוב לראותה הרבה שנים אחר כך,
וסיבלו וסיבלם של שתי אחיותיו רק מתחיל.
שי היה אז בן 9 והיו לו שתי אחיות אחת גדולה ממנו ואחת קטנה ממנו,
פרק ב'
המחלה
נחזור לאותו הלילה ....
בעוד האנשים משוחחים עם אביו של שי נשמע קולה של השכנה שגרה בדירה ממול, אני ישאר עם הילדים עד שתשוב כך אמר לאביו של שי,
ואז נשמע קולות של צעדים והדלת נטרקה והשקט שוב שרר בבית,
שי ששכב מכונס במיטתו לא העז לצאת מהחדר אך גם לא נרדם יותר עד הבוקר,
הבוקר הפציע אך שי לא יצא ממיטתו עד ששמע את קולותיהם של אחיותיו
ששאלו את השכנה לפשר מעשיה בביתם.
והיא ענתה להם ברוך: אבא ואמא יצאו עכשיו לקניות והם ישובו עוד מעט
שתחזרו מבית הספר כבר הם יהיו כאן,
וכך יצאו שי ואחיותיו לבית הספר והקטנה לגן הילדים,
כאשר הסתימו להם הלימודים שי יצא לכיון שער בית הספר ושם ראה את דודו
בעלה של אחות של אימו ממתין לו, ללא מילים הם צעדו לביתה של הדודה
ושי לא ידע שהנה מרגע זה מתחיל סיוטו הגדול,
שהגיע אל בית הדודה אחיותיו כבר היו שם ומיררו בבכי..... רוצים הביתה...
רוצים את אמא.....מה קרה שאל שי את אחותו הגדולה,
אמא בבית חולים חולה מאוד ואולי היא תמות ואנחנו צריכים להישאר כאן עד שהיא תחלים או עד ש..אבא יחזור לקחת אותנו הביתה,
מי אמר לך את כל זה שאל שי: הדודה ריקי ענתה אחותו בבכי, גם אבא היה כאן וביקש שנישאר עד שהוא יראה מה עושים ונתן לריקי כסף שתקנה לנו כל מה שצריך,
וכך חלפו להם הימים הראשונים , ובתור ילדים לא הבינו שי ואחיותיו שבארוחות הם מקבלים לחם עם מרגרינה ולפעמים פרוסת נקניק ואוכלים
בחוץ מחוץ לבית הדודה על הארץ או על ספסל בגן,
בשעה שהדודה וילדיהם ממלאים ביטנם ב"אוכל" אמיתי וגם בזמן השינה בלילות היו ישנים על הריצפה הקרה,
ושי שידע לשאול בכל פעם למה..... ולמה....... חטף גם מכות מהדוד עם חגורת עור בעלת אבזם נחושת ששי לא ישכח כל חייו והיא פגעה בכל חלק בגופו בפניו , בגבו, ברגליו ללא כל הבחנה , שי שתק כי ידע שהרבה ברירות אין לו והוא חייב להגן על אחיותיו ובכל זמן שישתוק ולא יתלונן הם ירויחו עוד יום של קורת גג ומעט אוכל ולכן שתק, עד ליום שבו הדוד הרע ניסה להכות בחגורה את אחותו הקטנה של שי , ושי שראה צורך להגן עליה הרים כיסא וזרק אותו על "הדוד" הכסא פגע בראשו של הדוד ודם זרם , הדוד ניסה לתפוס את שי ולהכותו אך שי נמלט החוצה וברח על נפשו.
פרק ג'
לילה ראשון לבד
לאחר שנמלט שי מבית דודו בוא הסתובב ברחובות העיר עד שהחלה לרדת החשכה ושי ידע שאין לו לאן לחזור , כי הדוד הרע יזרוק אותו שוב החוצה לאחר שיפליא בו את נחת זרועו באכזריות,
שי צעד לאיזור של היה מרוחק מביתו והגיע לגן שעשועים פארק ענק שיש בו דשא, עצים, ברזיות עם מים והכי חשוב ספסלים כי ספסלים אלה יהיו ביתו ומיטתו של שי בחודשים הקרובים,
הרעב הציק לשי אך מחוסר ברירה הוא נרדם שהוא רעב ומילא את ביטנו במים שהיו שם בברזיות,
השחר החל להפציע ושי הרעב יצא מהפארק לכיון המרכז המיסחרי שבאיזור
ושם ראה ארגזי לחם חם מונחים לייד דלת המכולת וכמובן גם שקיות חלב קר
וממתינים שבעל המכולת יפתח את חנותו ויכניסם, אהה זה ההסדר חשב שי לעצמו הם בכל בוקר המאפיה ותנובה מביאים את הסחורה עוד לפני שהחנות נפתחת אז הנה אני מסודר בארוחת הבוקר שלי,
שי לקח לחם לבן חמים ומריח טוב ושקית חלב צוננת וחזר לספסלו בגן,
וישב לאכול את ארוחת הבוקר הראשונה בחוץ ולבד, זה כבר יותר טוב מכל מה שאכלתי אצל הדוד והדודה חשב שי לעצמו,
מאחר וכל ציוד הבית ספר נשאר אצל ה"דודים" זה היה יום סיום הלימודים עבור שי ושוב לא חזר ללמוד וגם את כיתה ד' לא סיים,
ומה עושה ילד בלי בית ובלי לימודים כמובן מסתובב ברחובות או בחוף הים
תופס כל מיני פראיירים שנותנים לו מעט כסף וחי משעה לשעה ודואג רק למה הוא יאכל בארוחה הבאה,
כך עברו להם כ 8 חודשים של חיי כלב ברחובות עד היום שבו שרותי הרווחה
שמו ידיהם על שי והכניסו אותו למוסד לחוסים צעירים ושם הוא היה כמה שנים עד שברח שוב,
בכל אותה עת אבד הקשר בין שי למשפחתו אך הוא הציג את עצמו לפני הרשויות בשם בדוי , הדבר היחיד שעשה זה ללכת לפגוש את אחיותיו בסתר ולתת להם כסף שאסף או גנב על מנת שיהיה להם דמי כיס ויוכלו לקנות ככל הבא על נפשם, כי הם חיו בסיוט עדיין אצל הדודים (ההורים יצאו לגמרי מהתמונה המשפחתית האם היתה כמו צמח והאב שלא היה בכוחו לגדל את ילדיו לבד יצא לעבוד במכרות הנחושת שהיו אז בתמנע לייד אילת וחזר פעם בחודשיים וישר נחת בבית החולים ואת כל מה שהרוויח שם שלח ל"דודים" שילם להם על שהחזיקו את שי ואחיותיו והם גם לא סיפרו ששי ברח ונעדר כבר כמה חודשים כמעט שנה תמימה,
פרק ד'
החיים ברחוב
לאחר ששי ברח מהמוסד וחזר לרחובות הוא היה כבר נער,
נער שחווה המון בחיו הקצרים וידע המון כאב ורעב, הלילות היו קרים
והפשע שלט ברחובות, היו באיזור ששי חי בו מספר חבורות רחוב שחיו מגניבות ואלימות לשמה,
ולכן שי כבר לא יכל יותר לישון באותו פארק שהכיר מפני שחבורה אחת שכזו עשתה את המקום לשלה ושלטה בו באלימות,
לכן שי חיפש לעצמו מקום אחר בו יוכל לישון וגם שיהיה לו למסתור מהקור, הגשם, ומאנשים רעים שכאלה, וכך הגיע שי למקלט ציבורי בשכונה אחת צדדית בעיר והפך אותו לביתו,
הוא מצא מזרן ישן שזרקו אנשים וכמה שמיכות צמר שהיו שייכות לצה"ל
ומשום מה הגיעו לפח האשפה,
שי היה כל היום מסתובב ברחובות עובד בכל מיני עבודות מזדמנות קצת סבלות, משלוחים אצל ירקן אחד חביב, וגם צביעה של בתים עבור אנשים שרצו, וכך בכסף שהרוויח קנה את מזונו, בגדים להחלפה הוא היה משיג "בבוטיק החבל" שזה היה לגנוב בגדים מחבלי הכביסה של אנשים כמובן לאחר שבחרם בקפידה שיהיו מתאמים למידותיו, ונעלים גם ידע היכן למצוא הם תמיד חיכו לו בחדרי מדרגות נעליים שהורידו והשאירו שם כי היו מלאות בבוץ ולשי לא היה כלל אכפת שהם עם בוץ כי הגשם והמים שוטפים הכל.
וכך יום רדף יום ושבוע הפך לחודש ושי התרגל כבר לדרך חייו עד ליום שבו הכל התהפך עליו בגלל ליבו שהיה עדיין טהור מפשע לשמו.
פרק ה'
החטא ועונשו
היה זה בלילה דיי רגיל ככל הלילות שי עשה סיבוב בעיר והחליט לרדת לכיון חוף הים לשבת על ספסל על הטיילת בחוף הסלע בבת-ים קצת אוויר טוב ושקט לסדר את המחשבות בראש, ואם יש מצב אז אולי לעשות סיבוב על החסקה של המציל כי המצילים כבר לא בחוף ושי ידע איפה הם מחביאים את המפתחות לשרשרת של המשוטים.
בעודו יושב על הספסל ניגשו אליו מס' צעירים שהכירם מרחובות העיר הם היו חבורת רחוב דיי אלימה ומנהיגם נקרא בשם צחי (שם בדוי) הם הכירו את שי כאחד שחי גם ברחובות אבל לא התערב והתערבב עם אף אחת מחבורות הרחוב בעיר הם קראו לשי "הזאב הבודד" ולא ידעו אייך "לאכול" את ההתנהגותו מאחר ואיש לא היה מקורב אליו,
צחי ניגש אל שי הציע לו סיגריה ושאל: מה אתה עושה כאן? ולבד?
שי ענה לו: סתם באתי לנקות קצת את הראש,
צחי המשיך ושאל: מחכה לאיזו כוסית? וכל שאר החבר'ה של צחי נערים ונערות החלו לצחוק בקול רועם, איזו כוסית איזה נעלים מי תלך איתו הוא סתם למל"ם =לא מועיל ולא מזיק, והצחוק גבר שי התרומם מהספסל ורצה ללכת משם ולהתרחק מעלובי הנפש הללו, הוא הריח שזה לא יגמר בטוב אם ימשיך וישב איתם שהם מקניטים אותו, זה יהפוך לתיגרה ויגמר בשפיכת דם משני הצדדים,
צחי אמר לשי בקול תקיף: רואה את הזקנה הזו שהולכת שם עם התיק אנחנו הולכים להביא עליה "מכה" יענו לשדוד אותה, אם אתה מצטרף אלינו ואתה חוטף לה את התיק אתה הופך להיות חבר של כבוד אצלנו בחבר'ה ואם לא
בכל פעם ומקום בוא נראה אותך אתה תקבל מאיתנו מכות רצח,הבנת?
שי קם ממקומו והחל להתרחק מהמקום לאחר מספר צעדים הוא שמע את זעקת הזקנה, שהביט לאחור ראה אותה מחזיקה בכוח את תיקה וממענת לשחררו ואחד מושך את תיקה בכוח ואחר בועט בה ומפיל אותה על הארץ תוך שהוא חובט בה באגרופיו,
שי שלא יכל לשאת את המעשה הזה רץ חזרה והחל להאבק בתוקפים תוך שהוא מכה בהם ללא רחמים והם בו, ולקטטה הצטרפו כל חברי הכנופיה של צחי והוא בראשם, הם בעטו בשי וחבטו בו באגרופיהם אך שי לא נכנע וברח תוך שהוא מותיר את הזקנה שם , אלא נלחם בהם בכל כוחותיו ממש כמו זאב
צחי שהבין שזה לא יגמר כך שלף מכיסו אולר מתקפל ובמספר תנועות מהירות דקר את שי בביטנו מספר פעמים ואז הם נמלטו מהמקום,
שי שחש בכאב הנורא וראה שביטנו מדממת הבין שחייב הוא לברוח משם מייד לפני שתגיע המשטרה שבטח הוזמנה למקום בגלל זעקות הזקנה ועוברי אורח,
שי ממש גרר את עצמו מהמקום והגיע למקלט בו התגורר ממש כבר בזחילה
הוא חבש את עצמו ברצועות שחתך מהשמיכות שהיו במקום ולאחר מכן איבד את הכרתו,
הוא איבד את תחושת הזמן ולא ידע כמה שעות או ימים היה מחוסר הכרה
אך שהתעורר הוא קדח מחום גבוה ולא יכל להרים את עצמו מהמזרון,
כך חלפו להם להם מספר ימים שבהם שי נותר לבד ללא מזון או תרופות על מנת להקל על כאביו ורעבונו.
לאחר כשבוע לערך שי שחש קצת יותר טוב החליט לצאת ממקום מסתורו על מנת להשיג מעט מזון וכדורים נגד כאבים ויצא מהמקלט שהוא נראה כמו הצל של עצמו חיוור רזה וכואב,
שהגיע לאיזור המרכז המסחרי הוא נתקל בצחי וחבורתו שישבו שם בבית הקפה של ג'ורג' ושתו בירות ושחקו שש בש.
כאשר צחי ראה את שי הוא נעמד וצעק היי שי גש הנה ומייד,
כל חבורתו נעמדו והקיפו את שי.............
המשך פרק ה'
שי שהיה דיי נפחד וחלש חשב לעצמו הנה הגיע הרגע להתמודד איתם שנית,
הפעם זה יהיה "תמות נפשי עם פלישתים" הם הקיפו אותו ואז ניגש אליו צחי מנהיג החבורה
זה שדקר אותו ושאל: למה לא הלכת להתלונן במשטרה על זה שדקרתי אותך?
כי אני לא "מניאק" מתלונן ענה שי, את החשבון שלי איתכם אני יסגור לבד בעצמי,
ועכשיו מה הקטע? רוצים לנסות ולסיים את מה שהתחלתם? שנרקוד? שאל שי
והיה דרוך כולו , כל הכאב נעלם כנראה בהשפעת האנדרלין שרץ לו בוורידים,
צחי התקרב שידו האחת בתוך כיסו שי הביט בידו שבכיס והיה מוכן שתישלף סכין משם
ויהיה ניסיון לדקור, הפעם אני מרסק אותו לגורמים חשב שי לעצמו,
אך צחי שהיה קרוב מאוד לשי שלף מכיסו חפיסת סיגריות והושיט אותה לשי,
זה מגיע לך "גבר" אתה יותר גבר מכל אלה שסובבים אותנו כאן,
ומהיום אתה "אח" שלנו אנחנו נדאג לך , אנחנו המשפחה שלך ואני אחיך הגדול,
לימים הפך שי להיות מנהיג החבורה הזו והוביל אותה לדרך טובה יותר,
כולם התגייסו לצה"ל.
פרק ו'
האהבה הראשונה
קראו לה רינה והיא היתה תלמידה בתיכון נערה יפיפיה שגם הפרח היפה ביותר
החוויר לעומתה,
היא באה מאחת המשפחות המכובדות ביותר שבעיר
ההכרות שלה עם שי כרגיל נוצרה בדרך המיוחדת שרצה הגורל
באחד הערבים שי שכמנהגו היה הולך לשפת הים יושב על ספסל מול המים
ומסדר לעצמו את המחשבות ומאזין לשקט ולשלווה ,
רק רעש איוושת הגלים הנשברים לחוף נשמעו ורוח מלטפת ליטפה את פניו של שי
וציננה את גופו שהיה שזוף מאוד בגלל היותו ברחובות ובחוף הים כל הזמן,
הרוח פרעה את תלתליו הארוכים שהיו בצבע זהוב,
לפתע שמע שי ציחקוק מאחורי גבו ושהביט לאחור ראה שתי נערות מצחקקות ומביטות בו,
יש משהו בי שכל כך מצחיק אתכן ,גלו לי מה שגם אני ידע אמר להן שי,
אחת מהן השיבה בקול מצחקק חברה שלי רינה שואלת באם אתה מוכן למכור לה תלתל אחד שלך,
שי הביט בהן , הביט ברינה ואז חש כמו שסוס בעט לו בבטן, היא היתה יפיפיה ועדינה כמו באגדות,
שי למרות חיספוסו החל לגמגם ואז שאל: רינה זה שמך נכון?
כן ענתה נערה, שי הקשה עליה ושאל : למה את לא שואלת ושולחת את חברתך במקומך?
כי אני ביישנית ענתה רינה ולחייה הפכו לסמוקות,
אז את רוצה לקנות תלתל אחד שלי? שאל שי
כן ענתה הם מקסימים,
נו....טוב את יודעת מה כולם שלך ובחינם את רשאית ללטפם ולשחק בהם בכל יום ובחינם צחקק שי.
השיחה גלשה ושי היה במצב רוח מרומם ואפילו קנה לשתי הנערות גלידה והם המשיכו לפטפט עוד כמה שעות,
שהגיע הזמן שלהן ללכת שאל שי את רינה, נראה אותך שוב? רינה ענתה מיד כן ..מחר כאן באותה השעה תהיה?
ברור שאהיה ענה שי ברור....
וכך התחיל סיפור האהבה בינהם שהיה כמו בסרטים עד ש...........
ההמשך יבוא...
05.08.2009 כל הזכויות שמורות למחבר וזה...אני (:
