חזרה ליצירות
שירים

את לבדך, ואני לבדי.

Johanna | (02/05/2006 11:01) | 127 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
קארין,
אני לא צריכה יום זיכרון כדי לזכור אותך,
מאז שנהרגת אני לעולם לא שוכחת אותך.
ליבי מלא כאב, והדמעות המתחבאות מאיימות לפרוץ.
מה נותר לי ממך, חוץ מזיכרון עגום?
 חוץ מתמונה שלך מחייכת, כמו מלאך שאלוהים תלש ממני.
מה נותר לי עכשיו?
 אני יושבת לבדי, וחושבת עלייך.. כל כך מתגעגעת.
ואז הצפירה האיומה ההיא נשמעת- ואני נעמדת כשצמרמורת עוטפת אותי..
 הצליל הצפירה מזכירים לי זעקות לעזרה, זעקות למוות..
והדמעות פורצות, ואני מרגישה כל כך בודדה.
 אני כל כך רוצה אותך בחזרה.
אני מרגישה את הכעס והתסכול עולים בי.
 מדוע עזבת כך? מדוע נעלמת מחיי כאילו דבר לא קרה?
כאילו...
אני מרגישה כל כך איום..כאילו אני לא מצליחה לנשום והדמעות חונקות,
והלב נשבר.
 מדוע נטשת אותי והותרת אותי כל כך בודדה?
 אני מביטה בתמונות שלך, לא השתנת כלל וחיוכך העדין שם.
ועינייך הירוקות זוהרות בגאווה, כאילו שאת אומרת לי, הכל יהיה בסדר. אני כאן, אני כאן איתך.
 אך אני לא מצליחה לחייך אליך חזרה, כי זו רק תמונה.
 ואת, את נהרגת. את לא מחייכת ואת לא כאן איתי.
את לבדך, ואני לבדי.

תגובות

חזרה ליצירות