לבו פרפר עיניו נעצמו, הוא לא יכול לשאת את הלחץ הנפשי הזה.
מתהלך הוא לאיטו בכדי לא להראות מוזר, רוצה הוא כבר להגיע, במוחו סערת רגשות,
תלך מהר! רוץ! פוקד עליו ליבו, אל תקשיב לו! תצעד בנחת תהיה בנאדם, שומע הוא בקול סטריאופוני מעברו השני, השכל מדבר.
וכך שניהם מתווכחים ומשיגים תוצאות הפוכות, נראה אותו האדם מהצד כאדם שלא יודע לקבל החלטות פעם הוא ופעם הוא צועד באיטיות, חשבו הוא הכל למשוגע.
המרחק הלך והתקצר, וכך גם סף השפיות של מיודענו, המלחמה הפנימית רק הולכת ומתגברת מלחמת חורמה, עכשיו זהו הזמן לכלים הכבדים, הלב שולח את חייליו להוציא את הכלים מהמחסנים, השכל לעומתו עומד בצפייה, מחכה כהרגלו, הוא יידע איך להשיב.
ופתאום מגיחים משום מקום עשרת חיילי הלב וגוררים בידיהם את לא להאמין החיוך, כבול בשרשראות ברזל מובל אט אט למערכה כאדם העומד להתלות.
סומק פניו של השכל נהפך סגול, אגלי זיעה רבים הופיעו ברגע, לא לזה הוא ציפה, פתח השכל בריצה עד קו המחצית, יש גבולות שלא חוצים,
צעק הוא אל הלב, אסור להשתמש בכל הבעת פנים בשום צורה שהיא לשום מטרה שהיא לא דרכי שלום, סעיף 4 ג באמנת מלחמות הגוף.
"זוהי דרך שלום" צעק אל השכל בעודו מסמן לחייליו להתקרב אל הצוק שלמרבה הפליאה נקרא איך לא, "צוק התקווה".
ברעש מחריש אוזניים נעמד הלב על סוסו וצעק בקול גדול לתוך קונוס ההכרזה, אם אינך רץ ברגע זה, זורק אני את החיוך אל מעבר לצוק התקווה, זהו לא איום, יש לך 5 שניות לעשות זאת.
השכל כבר מאבד עשתונות חסר אונים, מלתבט וחושב מה עליו לעשות ברגע זה.
פותח הוא את ספריו מחפש את הקסם שיציל אותו ואת הגוף מעוד תבוסה מערכתית, "אממ אד אדוני המלך.. אפשר להציע משהו?" שאל "גופי" לא עכשיו! התרעם השכל אני עסוק לך מפה!
יצא גופי בריצה מדדה אל מחוץ לאוהל כשלפתע הגיחה צעקה איומה ונוראה "גופי!!" חיוך שכבר הועמד על קצה הצוק כמעט ונפל, הלב החסיר פעימה.
כבהרף עין הגיח "גופי" אל השכל, עכשיו צא החוצה איתי, אתה עושה בדיוק מה שאני אומר לך.
"ככככ כן המלך!" גמגם לו לאטו "גופי".
יצאו שניהם אחד מאחרי השני השכל בראש מורם עם נוכחות יציבה, לעומתו גופי דידה אך בקושי מאחוריו.
תלש הוא בחוזקה את קונוס ההכרזה מאחד מחייליו וצעק בקול גדול: "אם אינך רוצה להראות טיפש כמו "גופי" כדאי מאוד שתמחק את החיוך המרוח הזה מעל פניך!
קם הוא והלך, השאיר את "גופי" לבד במערכה, כולם נעצו עיניים ב"גופי",
"גופי" החל לבכות.
הכל עצר, אף - אחד לא ידע מה עושים ברגע זה.
עמד לו הלב מנגד ונקרע לו בתוכו, האיך אפשר להשאיר חייל בודד במערכה?
יועציו החלו מכרכרים מסביבו, "נו איך תגיב?" "אתה לא תוקף?" "אתה מאבד את המומנטום"
כמעט ונשבר, וזה עוד לפני שהחלה המלחמה האמיתית חשב לעצמו.
החל הוא מתופף בעצבנות על מגן הברזל שבידו, איך אני פותר את זה עכשיו? ומהר!
באותה השנייה רצה הלב להגיד, סורו מעליי עזבו אותי לנפשי, אני רק רוצה שקט.
וכמעט וקרה דבר אשר לא קרה מזה מיליוני שנים, דמעות החלו להיקוות בארובות עיניו של הלב,
התיישב הוא מתוסכל על אחת האבנים תולש עשבים ושורשים בלא מודע.
זה כואב לך? שמע לפתע קול מדבר,שלף הוא את חרבו החדה התר אחר המרגל הארור שהצליח לעקוב אחריו אך לא מצא הוא את הדמות, חשב הוא למשוגע, זה באמת כואב לך? שמע שוב את הקול אך הפעם מקרוב יותר, הסתכל שוב חרדה עלתה בפניו, יש קול אך אין עונה.. החליט לאזור אומץ ולענות לקול המסתורי, מי אתה? קום והראה את עצמך מוג לב!
הייתי קם ברצון אך אתה יושב עליי, קפץ הלב בבהלה ובתנועה חדה בא הוא לנעוץ את חרבו השלופה בקרקע לרגליו ופתאום זזה האדמה, את פיה היא לא פתחה, אך הגזע שישב עליו את פיו פתח, למה אתה מכאיב לי? כי לך גם כואב? למה אתה תולש את ענפיי וזרדיי?
ססס סללי סליחה גמגם הלב, לא יודע הוא מה להגיד.
אתה הוא המלך, לא? הלב? הכל יכול! לא? איך הגעת למצב בו אתה בוכה בודד וגלמוד באמצע מערכה שכזו?
אני לא יודע, הלוואי והיה לי את הפתרון..
יש לך את הפתרון!
איך אתה מעז ללגלג עליי? הא? מי אתה בכלל? חשבתי על זה אני ויועציי כבר כמה שניות ופתרון אָין!
אוי, אם אביך היה רואה אותך...
הכרת את אבי?? את אביך? הכרתי את כל שושלת לבבי, הם היו מלכים רבי עוצמה אנשים עם חזון עם ברק בעיניים, אנשים שלא פחדו מכלום!
גם אני הוא כזה! מי יכול עליי??
אהם אהם אהם החייל המסכן הזה שם יכול עליך..
אוף! מה אני עושה? התייפח שוב הלב, יש לי סוד, משהו ששמור רק למשפחתך, זהו הנשק הכי אימתני שאני מכיר, לא ראיתי אדם המשתחרר ממנו באם הוא מופעל במקום ובזמן הנכון.
וזה הוא המקום והזמן?? שאל בקפיצה המלך הלב.
אני מאמין שכן, אתה מאמין שכך בכל מאודך? אני מאמין!
יש את נשק יום הדין קוראים לו.. וכך גילה הוא לו בסוד איך להפעיל את הנשק.
חזר מרוצה ושמח המלך הלב אל המערכה, יועציו עטים עליו איפה היית? מה עושים? איך פותרים את המשבר? החיילים נשברים..
נעמד הוא על הגבול, לוקח הוא את קונס ההכרזה ושואג הוא בזעקות איומות, ש-כ-ל-!-! תצא עכשיו החוצה! נזדעזעה הארץ, ידע הוא הלב שעושה הוא את הדבר הנכון,.
יצא השכל מאוהלו ושאל, מה אתה רוצה? להיכנע? לא מסכים!
לא נכנע! ואולי כדאי שתיכנע אתה! חה חה חה הצחקת אותי! אתה רואה באיזה מצב אתה?
על מה אתה מדבר..
אם כך אינך משאיר לי ברירה..
פרש הוא את גלימתו הניף את ידיו אל על והחל מלחש הוא.."מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה"
הארץ שקטה. והחלה לרעוד, פתחה האדמה את פיה ויצרה אגם קטן, בתוך האגם היה לו אי בודד ועליו הייתה דמות, מי העיז לזמן אותי? שאלה, אני ענה הלב, אנחנו זקוקים לך.
מי זה אנחנו שאג השכל, אני ואתה הזדרז הלב לענות, אנחנו זקוקים לך! כאן ועכשיו ולכל הזמן, הגיע שעתך, בשם הכוח שניתן לי אני מזמן אותך אהבה לצאת ולפרוץ לבהוק דרך העיניים לנשוף דבר השפתיים ולפעום דרך הלב, נותן אני את חיי למען גופי!
קפצה האהבה לפתע ונעלמה במים! כולם עמדו משתהים, אינם יודעים מה לעשות, ופתאום גופי החל מצחק, הים החל לשקוע, השכל החל לרקוד והלב, אוי הלב, הלב החל לפעום.
