חזרה ליצירות
סיפורים

התחלה או סוף

לירוני | (18/08/2009 20:58) | 48 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
הכל החל בדצמבר 2008 כאשר התבשרתי שאבי חלה בסרטן,
הוא ביצע את הבדיקה השגרתית שמגיעים לגיל 50 והרופא משפחה מיד קרא לו לשיחה ולעשיית בדיקות נוספות,
במהירות בזק ביצע את אותן הבדיקות ובערב רביעי אמצע חודש דצמבר,
בשעה 20:00 אני מקבלת טלפון לנייד מאבא, שלפניי כ10 דקות שוחחנו בסקייפ והוא היה הכי שמח בעולם ולא הזכיר מילה על הבדיקות ואני כמובן שכחתי מהן.
אבא: היי מתוקה מה שלומך?
אני: בסדר אבא מה קרה?
אבא: את זוכרת את הבדיקה שעשיתי לפני כשבוע, היא יצאה חיובית, יש לי גידול ממאיר במעיים.
אני: בהלם טוטאלי עם יכולת להחזיק את הדמעות ולחשוב מה אני עושה קודם? ולמי אני מתקשרת כאשר אני מסיימת את השיחה עם אבא.
אבא: גשם, את בסדר, אני אוהב אותך ומבטיח לספר לך ולשתף אותך בכל התהליך שלי.
אני: אני אוהבת אותך גם ומחבקת אותך מכאן.

מיד אחרי אני מרימה טלפון לשתי חברות טובות שלי והדמעות לא מפסיקות לרדת,
אני לא מעכלת את המכה שנפלה עליי, שנפלה על המשפחה שלי
אתה חושב שאלייך המחלות הללו לא יגיעו לעולם והנה זה מגיע,
וכעת אמא שלי צריכה לדאוג לאחי עם מחלה כרונית (סוכרת נעורים) ולאבי היקר (עם סרטן)
כל הלילה בכיתי כל הימים בעבודה עברו בבכי מר וללא יכולת שינה של 100% בלילה.

עוברים הימים, נקבע ניתוח לסוף חודש דצמבר 2008  בתאריך 31.12.08 סוף שנה לועזית,
כמובן שלקחתי יום חופש מהעבודה להיות עם אמא כל היום עבר במחשבות מה יהיה מהיום מה עושים לאבא, ומה קרה שניתוח שהיה אמור לקחת 3 שעות נמשך כמעט 4 וחצי שעות.
אבא יוצא מהניתוח ומועבר לטיפול נמרץ, פעם ראשונה שאני נכנסת לחדר ושוב מחזיקה את הדמעות לא לבכות לידו, יוצאת החוצה לאמא ולאחותי מיד הבכי מתפרץ.
לא רגילה לראות את אבא שלי במצב כזה.

אחרי כמה שבועות של חזרה הבית ושוב בדיקות שהכל תקין, אני מתבשרת שכל הגידול הוצא בהצלחה ולאבא שלי אין סרטן.

אחרי תקופה מאוד ארוכה של 8 חודשים אבי מסיים את התהליך היום בוצע ניתוח הסגירה של כל המקום  ושוב אני עם דמעות בעיניים דמעות של אושר ושל שמחה אבל עדיין יש לי דמעות של דאגה.

תגובות

חזרה ליצירות