המרגל הליטאי

ושוב אנו חוזרים כלחוך השור את עשב השדה או את פרח המרגנית אל ספרייתו של עדי קוקושינסקי לשמה היו באים מיטב שבמיטב טיפוסי העולם. והיה שם רוטשילד הקמצן וה"אוגר" וגברת צילה ציון וכל מיני ארחי פרחי שהוציאו ימיהם לריק על מקרא עיתונים והיו מתכסים בגליון הארץ גדול שהיה מכסה טפח כשמיכה והיו מנחרים "חררר חרררר" כשכתבה גדולה של השמאלן גדעון לוי מדגדגת את הנחיר השמאלי מחד וכתבה של הימנן נדב שרגאי מדגדגת את הנחיר הימני.

את מיטב מגילות אסתר היה אפשר לכתוב על הספריה ההיא ואיך ההוא גברא רוטשילד הקמצן סולק ממנה בבושת פנים לאחר שסירב לשלם חמישה שקלים דמי שימוש באינטרנט. ואולם לא אלמן ישראל ולא גרוש ישמעאל ולא נשוי עוזיאל והנה בא לאולם אדם חדש, לבוש חליפה ליטאית שחוקה, נטול זקן ובעל משקפיים במסגרת שחורה וכיפה גדולה על ראשו. ההוא גברא היה מתבודד לו בצד ומידי פעם חש ממקומו כאילו נשכו נחש וגם היה מדבר עם עצמו. והיה נראה כבלש מן הסרטים רק שחסרה לו הזכוכית מגדלת, אבל כנראה נפלה בדרך...

חרדים היו אולי מכנים אותו "בריסקר" על שם אותו איש בריסק שתמיד ממהר או שרוי בתזזית...

ויהי היום וההוא גברא המדבר עם עצמו ישב בפינה והנה נשמעו קירקושים ורעשי רקע מגופו. וקוקושינסקי חשב לרגע שמדובר ברובוט, אבל אז קם  ה"בלש" וחש מן המקום כמצורע מפרשת השבוע.

ועדי שסבר כל הזמן שמדובר בבלש, האמין לדימיונו הוא ולא איבד זמן וצילצל לשומר למעלה שיעצור אותו. ואכן השומר עצר אותו וגילה על גופו טייפ קטן מוצנע ששידר חדשות, ממש מערכת האזנה לתפארת המדינה. גם רדיו, גם עיתון וגם פרשנות שהיה מפרש לעצמו. כי יען בישיבה אולי לא יכל לעשות כל זאת אבל בספריה אכן כן.

יען כי לא בלש היה זה כי אם מרגל... מרגל ליטאי...

ודי לחכימה ברמיזה ושימו דפי פרשה בגניזה, ודיה צרה בשעתה.