מלנכוליה עם קפה

ערב והסתיו כבר עומד בפתח

ליטוף קטן עכשיו אולי ירגיע

דמעה חמה נשטפת לנהרות הלקח

בין הגוף לנשמה כלום כבר לא מפתיע

מכבסת ותולה גם תקוותי תלויות על חבל

האטבים הצבעוניים מרנינים לי את הלב

מנגנת לעצמי נעימות מרגשות של נבל

מלנכוליה היא סוג של התמכרות לכאב

נדמה כי השמש שקעה בצד הלא נכון

אולי אפשר לסובב את העולם בחזרה

מי בכלל היה צריך להמציא שעון

ולמה כל הזמן צריך להיות סביב מטרה

עייפתי מלשאול את עצמי שאלות אין סוף

עדיף כי הרוח תנשב ותחליט במקומי

אשים פרח בכד ואשב לי אל מול הנוף

עם עוגת שוקולד וקפה שהכנתי לעצמי