העיר

והעיר שהשאירה דומיה ומקום לשעשועים

כמו יראת הכבוד במקום שכולם יודעים

מכת הגוף נחלה נצחון אהבה

אנחנו מסתובבים רק לא ברור למה

ראה ירח וילונות סגורים ופרחים כאשליה

חלון פתוח למה שנפקח בעורמה.

והעיר שהשאירה דומיה ומקום לשעשועים

שם אדם מתבגר וילד בתוך תמונה

כמו הרצינות שהובילה אלפי לוחמים

ומלמול של עמוד שבקש את התאורה

יש ריק בתוך הסיבוב רק לא ברור למה

אילו היו נרות מהלכות על קטיפה

חלון פתוח למה שנפקח בעורמה.

והעיר שהשאירה דומיה ומקום לשעשועים

כמו עיסוק שמצא את אלוהים ולילה שלא התגלה

עוד שער שנפתח בין הפחד לרע

אבן שהשאירה תאריך מילה שחיפשה את האדמה

אנחנו מסתובבים רק לא ברור למה

והשמש שראה את הכל לא חיכתה למשכבה

חלון פתוח למה שנפקח בעורמה.

והעיר שראתה כמעט את כל ואת האדם במנוחה

עוד הכתה בתופי היקום ובצלילי השיגעון

כמו גניחה שעברה דרכה

ושורשים שהיו לי כאן כסוד

עוד מלכו לירושה רק האמת שלא תמיד

ברור למה.