אבודה

מאבדת את עצמי,
בתוך ים של כאב.
מאבדת את עצמי,
ולא מצליחה למצוא את הזהות,
את ההשתקפות שראיתי פעם במראה...
אתה לא עוצר את זה

מאבדת את עצמי
ואתה- רואה הכל.
לא עוזר,
עומד בצד.
מביט בחוסר רגש
ולא עוצר אותי.

מאבדת את עצמי
ועליך, אני מצליחה לשמור
עם מעט הכוחות שנותרו.
מאבדת... אולי הכל,
מרשה לעצמי להתפרק
לחלקים זעירים,
וגם בהם תוכל למצוא סדקים.
יש בי תקווה,
שאולי תוכל לשמור עליהם
יותר טוב ממני.
אתה, לא עוצר בעדי.

מאבדת כל חלק קטן בי
ואתה לא טורח
לאסוף את החלקים
שהספיקו להתלכלך
על המדרכה המזוהמת.
אתה, לא עוצר
להביט.

מאבדת לאט לאט את עצמי,
ואז גם קצת ממך הולך...
קצת ממך הולך לאיבוד,
בתוך האפלה הזאת,
שגם אני
נבלעתי בה.
אתה לא עוצר,
רק רץ, בורח.

מאבדת
ולא רואה דבר.
מאבדת את דעתי.
כעת, אני לא רואה דבר
בפיכחות.
כעת, אני לא רואה דבר
בבהירות.
אתה, לא עוצר
לנשום.