חזרה ליצירות
שירים

עינת ישראלי | (08/09/2009 02:06) | 91 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
היא פסעה על הלבנים הבוהקות, צעד אחר צעד, חרישית
נשמתה הייתה כה מרוגשת
והרגשה של שייכות הכתה בה
כאילו כבר ביקרה כאן בעבר...
והרגישה כל כך קטנה בתוך עולם כה גדול
עולם שלם של ניסים ונפלאות
ידעה שהיא אומנית, בנפשה, בנשמתה
ולא תמיד חיה את יעודה
עמדה שם בתוך האור הגדול
ובתוכה חשוך ואפל
ומחכה שמישהו יבוא וידליק את האור
האור הגנוז...
שנמצא שם, היא יודעת שיש להבה
שרק מחכה לפרוץ החוצה כמו הר געש גדול, שיש שם לבה
וכל זאת התרחש
על לבנים בוהקות
בדרכה לאמר סליחות...

תגובות

חזרה ליצירות