החיוך הוא המתנה שהתברכנו בה עיי היקום ככל הבא.ה"שפע" נשאר ביקום ונמסר בדרך האמונה של האדם.האמן בטוב ונתב את כל הנשמות הפועלות החיות והמלאכיות למצוא את האיזון הפנימי שיתרום ויביא לאיזון אקולוגי עולמי.כי זכותנו כבני אדם לחיות בתוך גן עדן=חיי נצח
כאשר החיים נמצאים ביופי הפנימי אתה יודע כי יש בכוחך להוציאם אל הפועל.המטרה מקדשת את האמצעים וכל האמצעים טובים ונכונים.נדמה כי ככל שאדע איך להשתמש בכוחו של היסוד הטבוע בתוכי אמצא בתוכי את הנתינה האמיתית
התאוריה הסינית חמשת האלמנטים מיצגת את חמשת האיברים הגדולים בגוף האדם והקישור שלהם אל הטבע.
אש=לב אדמה=קיבה מתכת=ריאה מים=כליה עץ=כבד
שנת 2001 היתה שנה הכי מיוחדת בשבילי,הייתי אז בצפון הודו הכי קרוב להימלאיה,ניהלתי שם גסט האוס לאורחים וחברים מישראל.חמשה חדרי שינה,מטבח למעדני גורמה בהודו .(במקום שכולם אומרים שאין מה לאכול,או שהאוכל גורם לבעיות קשות בבטן).ושם בהרים הכרתי את האיש המיוחד אשר שינה את חיי....
באבא קרישנה,במעבה העצים היפים של עמק פרוואטי הוא חיכה לי שם חמש שנים הוא אמר,ושהוא ידע שאני שנרבה להשתמש בחיוך ,העולם יחייך אלינו בחזרה חיוך של אהבה.כי האהבה היא עד אין קץ ללא שערים וגבולות רק היודע להשתמש בה לשימוש בא וחוזר יהיה המאושר באדם.
האדם בנה את עצמו מתוך אמונה ואין דרך חזקה יותר מלהשתמש במוח הטיפש(התת-מודע)כדי לבנות את האמונה באדם.ההסטוריה מלמדת כי כאשר אדם נמצא במקום של אמונה יש בו את הצורך למלא את הצרכים הרוחניים הנפשיים.ההתקרבות לתוך קבוצה הבונה בך אמונה יש בה אפשרות להסיר המון בעיות נפשיות ועם כך גם לבנות אותם.יש בנו הכוח להאמין,אנו צריכים לדעת לנתב את הכוח לטובתנו למלא את ביתנו בנפשי והרוחני ביסודות של אהבה ושמחת חיים.להשתמש בכאב כמנגנון הגנה,בצער ככלי המניף את השמחה.כי אם לא נדע את הניגוד לעולם לא נמצא את האיזון.כמו החיים והמוות .כל דבר היכול להכנס אל תוך אחד החושים שלנו נמצא במקום של ניגוד.והדרך היא למצוא דרך הנפש והגוף את המרפא הגדול הנמצא בתוכנו.האלמנט שבנו,ההרכב הכימי של הגוף האנושי יודע לתקן את כל התחלואים אשר האדם סבל ויסבול מהם רק ידע האדם את יסודות החיים.וימצא את האיזון הפנימי,אז כל הסובב את אותו בן-אדם יהיה מלא באור ואהבה,שמחה ושפע.כי השפע,האושר והשמחה כבר שם.כי כאשר אדם נפרד מהאלמנט שבו,מהיסוד אשר החייה אותו כאשר ניתנה לו הזכות להתהלך על האדמה.מוצא הוא בתוכו את כוחות השפע ומתחבר עם אותם רבבות נפשות הפועלות לטובת היקום
כי במות האדם לא יקח האדם איתו את נכסיו,אפילו לא את בגדיו.אם לעולם הזה ואם לעולםיגיע אליו.כדי שהוא יוכל ללמד אותי מה יכול האדם לעשות כדי לתקן את העולם.
האמת זאת היתה השאלה הגדולה שלי כשעזבתי את כל עסקיי ואת החיים הנוחים ונסעתי להודו. האמת...לא האמנתי שיש בכלל תשובה
כי אני הרגשתי שהאדם רודף כל כך חזק אחרי האמת החדשה"כסף"ורק בגלל זה אמרתי אני צריך קצת מנוחה אז הודו זה נראה לי טוב.והנה כאשר אני ממקם את עצמי וחושב על עתיד בהרים של עמק פרוואטי קאסול אני פוגש את התשובה לשאלה הגדולה מה אנחנו יכולים כבני אדם לעשות למען העולם הסובל והאם קיימת דרך להחיות את העולם בתוך תרבויות מתקדמות ובעולם של מדע ותעשיה.
התקשורת ביננו היתה מיוחדת הרבה מילים לא הבנתי את משמעותם כי האנגלית שלו היתה בעלת מבטא אנגלי כבד,אבל הבנתי דרך העיניים שלו הכל,הם סידרו את המילים ודיברו בעצמם.פעם חשבתי כי אין כמו כוחה של מילה ,היום אני יודע כי אין כמו חדירה אל הנשמה, ללא כוחה של המילה עיי השקט וההקשבה הסליחה ואהבה.רק כך המילה מסתדרת מעצמה. הוא אמר לי שאת התשובה אני אגלה בעצמי אבל הבטיח להיות מורה-דרך עד לגילוי"זה יקח כמה שנים"אמר
אבל כשתדע הזמן יראה לך כי לא צעדת את המסע לשווא.
לא היו בי פחדים,כמעט חסר רגשות הכי קרוב לרחם,אני הולך את הדרך,בטוח בעצמי!
הוא היה נורא מלוכלך באבא ומריח כמו חיריה,סיפרתי לו קצת על עברי,שניהלתי חנות קוסמטיקה וחשוב מאוד טיפוח הגוף והיגיינה.הוא לא אישר לחיוב ולא לשלילה רק אמר "לכלוך שאפשר לנקות בסבון יכול לחכות אבל את זבל הנשמה וחרפת האדם אף סבון וכל כוחם של המים לא ישטוף,ואם ישטוף הוא לא ישאיר דבר עומד הרס טוטאלי
איזה בום הוא כל כך כועס על העולם עד שהוא מוכן לזהם את עצמו כדי שהעולם יבין את הטעות לפי דבריו.
אמרתי לו כי גם מנהיג העם ההודי גנדי התחיל בתחתית והיה מוכן להקריב את עצמו וצם עד מוות כמעט.אך כאשר התקרב אל המערב בנסיון להכרה בינלאומית במדינתו היה תמיד נקי לבן ומצוחצח עד אשר נרצח בדם קר,בשם האמת.
אתה רואה אמר באבא"בסוף כולם מתים בקבלת החיים אנו מקבלים גם את המוות,כמה שיסתובבו סחור סחור בעולם שנגמר והופך שחור אף מת לא יחזור"הבטחתי לעצמי ולבאבא כי אני מוכן ללכת בדרך שלו וללמוד ולשנן את הבנותיו ולהעבירם לעולם החומר,הקדמה התעשיה=העולם המערבי.הפגישה ביננו ארכה כ-90 דקות אשר נראו לי כמו יום שלם.הוא אמר לי הלילה לפני שאתה נרדם 9 דקות תמלא את דימיונך במים.כל צורות המים שאתה יכול לראות בדימיונך,מפלי מים,אגמים,נחלים,פסגות הרים והרבה עננים לאט תבין את האמת בתמימותי או בחוכמתי שאלתי למה? אך תשובה לא קיבלתי הוא אמר "תסתכל על האופק הכי רחוק שיקחו אותך עינייך ראה אם אתה מסוגל להניח עליו את האצבע?דימיינתי את הים ממש באותו הרגע סגרתי את עיניי והתרכזתי חזק.יכולתי לראות את עצמי על חוף ים חול לבן יפה עצי קוקוס ברקע,מים בכל צבעי הטורקיז והכחול...בהיתי באופק ניסיתי להניח את האצבע על האופק...אני ממש נוגע באופק זה כל כך רחוק אבל טעות אופטית זה כל כך קרוב.הבנתי אמרתי אבל כאשר פקחתי את עיניי הוא נעלם...חזרתי אל הבית ועזבתי את היער בביתי היו 4 אורחים שחיכו נואשות לארוחת ערב אבל אני הלכתי אל חדרי ממש כמו זומבי,לא יכולתי להאמין כי מה שחוויתי עכשיו היה מציאות ולא חלום,כמעט ולא הרגשתי איך נשאו אותי רגליי כל הדרך מהיער אל ביתי,שלא לדבר על איך מצאתי את עצמי הולך לטייל לבד לתוך היער,לפני שנרדמתי כמו שהבטחתי לבאבא 9 דקות חשבתי בכל כוחי על היסוד העצום הכי חזק ביקום מים.ראיתי בעניי רוחי כל כך הרבה נחלים,מפלים את דרכה של הטיפה אשר נפלה מהשמים אל מאגר המים הגדול האוקינוס,בבוקר התעוררתי מלא חיים והרגשה קלילה ונפלאה.
אני מקווה שאני לא רץ מהר מדי,לא ידעתי מתי נפגש שוב אבל ידעתי כי אני חוזר לחפש אותו.ביום שאחרי החויה המסעירה שעברה עליי הגיעו אליי עוד כמה חבר'ה מג'לל כפר קטן ליד קאסול,כדי לישון אצלי בבית,אז בגלל ארוחת ערב שהכנתי לא הלכתי אל היער,אבל כל הזמן זה היה במחשבות שלי.
התחלתי לחקור קצת יותר על מים ויותר להתיחס אליהם,כבר שתיתי יותר מים בכל יום,שמתי לב שכמעט ובני אדם אינם שותים מים שקופים ומעדיפים משקאות מתוקים וצבעוניים שלא לומר השחור מנצח
כלכך חשבתי על מים וניסיתי לראות במוחי מה אני יכול להבין.המים הם היסוד הכי חזק ביקום,תומך בכל צורות החיים:71% מהגוף האנושי ו-93% מהטבע העולמי
אינו משתנה במהותו אלא רק בצורתו המים תומכים ומזינים את העצים.המים מחיים מתכת וחיים בזכותה אינם אוהבים זיהום מכל סוג שהוא,מקיפים את העולם ויוצרים גבול בין האדמה שנותנת זכות לחיים,לבין החיים עצמם(המים)המשכתי לדבר על יסוד המים בביתי וגם המלצתי לאורחי כי ישתו יותר מים שקופים,כי הם היודעים לבנות את תאי הגוף בחינם דרך היסוד השקוף
חזרתי ליער רציתי להמשיך ללמוד לחדד את המוח,חיפשתי את באבא 6 שעות הלכתי ברגל בכל היער...לא מצאתי אותו.מאוכזב עייף ורעב חזרתי הביתה ואמרתי לעצמי אל דאגה כאשר באמת תצטרך לפגוש אותו הוא יופיע.
עבר כמעט שבוע,ירדתי לפחות עוד פעמיים ליער ולא מצאתי את באבא,לא ידעתי אם להתיאש או להמשיך להאמין כי אפגוש אותו.
בערב שבת אחרי שבביתי החליטו לעשות קבלת שבת,החלטתי כי אני יורד ליער,חושך מצרים מה שנקרא ירח שחור,איזה מזל שלקחתי פנס,אבל האור שלו היה כל- כך חלש שראיתי רק את המטר הראשון לפניי.
הכרתי את הדרך,אבל פתאום הרגליים שלי הלכו לבד,עליתי על ההר הסמוך לכפר השביל היה ברור ידעתי כי אנשים הלכו בדרך הזאת אבל לא אני! ראיתי אלומת אור באופק כמעט שיכולתי לגעת באור אבל ידעתי שעליי להמשיך ללכת עוד כמעט שעה שלמה עליתי במעלה ההר,כשהייתי ממש קרוב ראיתי שזאת מדורת עצים באבא ישב שם ליד המדורה .
לא היה לי אויר והייתי כל כך צמא,אבל כאשר ראיתי את באבא הכל עבר,כבר יש לי מלא חמצן ואני לא צמא ולא עייף.מדהים כנראה זאת ההרגשה כשאתה מוצא משהו שבאמת אתה מחפש וכשהוא נמצא,כאילו הכל מושלם
שאלתי אותו ישר למה אין לו בית?
למה הוא לא גר במקום קבוע?
הסברתי לו שכמעט שבועיים אני מחפש אותו ואם היה לו בית אז היה לי יותר קל למצוא אותו.הוא ענה"המקום היחיד שאפשר לקרוא לו בית,הוא הגוף שלנו עד אשר אנו עוזבים אותו"עוד הוסיף"אל תרצה -תאמין"
מה עוד אתה יכול לספר לי על יסוד המים?שאלתי וסיפרתי לו כי הפגישה האחרונהביננו גרמה לי לשים לב כי אני לא שותה מספיק מים.כך גם אנשים רבים שאני מכיר וחיים סביבי והמלצתי לרבים כמו גם לעצמי לשתות יותר מים שקופים ולא משקאות צבעוניים.באבא עצר אותי ואמר
המים נחשבים לפילוסוף כוחם הוא לגבש,המים מגלים את האמת בדרך מסתורין,צוללים הכי עמוק שאפשר,המים הם שקופים לכן הם רואים הכל תמיד ישרים וחיים בדרך האמת הם צמאים כל הזמן לידע שיתן להם יציבות לדרך,דרך דמיון פעיל נוצר הנתיב שמוביל אל מקורות הדרך.ההליכה בדרך עד סופה בהתמזגות הטיפה שנפלה מהשמים עם האוקינוס שכולו מים.למים אין זמן-ואינם חיים תחת זמן.
המתכת כאשר היא שקועה בתוך מים היא אינה מתחמצנת ומרעילה,אלא תומכת מזינה ובונה חיים,המים תומכים ומזינים את העצים,המים מרסנים את כוחה של האש
האדמה הגדולה נותנת גבול למים ובכך מרסנת את הרוח בהגיעה עם הגל אל החוף
השאלה הגדולה של האוקינוס היא מאיפה אני בא? וכל -כך מפחד מסופו מבקש להיות מוגן,למרות כי במשך ההסטוריה הבראשיתית ועד היום נותן הוא חיים ועומד מול המוות.
המים טהורים,שקופים רואים הכל ויודעים הכל,כל הנשמות עוברות לאחר עזיבת הגוף אל המים ומשם בדרכם אל השמים.
כאשר אנו רוצים לשחרר את המים הכלואים בתוכנו אנו מחפשים את חוף הים או עושים אמבטיה צוננת,לשטוף את הישן ולקבל את החדש.המים לא אוהבים פלישה חיצונית של רעלים אשר מזהמים את הנחלים עד האוקינוס,כי כל טיפה שיורדת על האדמה יודעת כי סופה להגיע למאגר המים הגדול בעולם,הים המקיף את כל היבשות שעליהן אנו בזכות חיים ומתוכם אנו מאכילים את עצמנו ואת ילדינו"
הרגשתי שיש לי מרצה-מורה אני רק שואל שאלה וכאילו כמו מחשב מחובר אני מקבל תשובה כל כך מענינת,שאלתי אותו אם הוא היה רוצה לקבל באהבה חדר כדי שיהיה לו מקום מסודר לישון מקלחת חמה,ארוחה טובה.כי כנראה כבר הרגשתי עייף אבל הייתי עם באבא על ההר.
הוא אמר שאת כל צרכיו הוא משיג ביער ושיש לו את המקלחת הכי טובה בעולם,נחל פרוואטי מים שנמסים מקרחוני ההימלאיה-קור כלבים.נו טוב...הוא בכל זאת באבא ורגיל לחיות בתנאים שלאחרים היו נראים בלתי אפשריים או אפילו יש לומר הורגים
שאלתי אותו מה הוא עושה בחורף כשיש שלג וכבר אי אפשר להתקלח בנחל.הוא אמר לי כי בכפר מניקארן יש מעיינות חמים שנובעים מעומק האדמה והמים והמקום מקודשים.
הוא הזמין אותי,בהזדמנות אמר נלך לבקר במעיינות החמים אמר.
אז הבנתי כי להציע לו לבוא לגור אצלי בבית אין סיכוי,רציתי כל-כך לדעת מתי נפגש שוב לא רציתי לעזוב אותו,הוא נראה לי קצת יותר נקי,אולי עשה כביסה.אבל עדיין היה לו ריח חריף של מדורה.ביקשתי ממנו שנפגש למחרת הוא אמר"כשתגיע ליער רק תדמיין אותי ואני אדריך אותך אליי תאמין כי תראה אותי ואני אופיע"עזבתי את ההר והתחלתי לרדת,איך לא שמתי לב לזמן...כבר עולה השמש.כנראה נרדמתי שם ליד המדורה,אחרי שבאבא הכין לי תירס על האש ושתיתי משקה משורשים שהוא מכין ביער.
הגעתי עם אור בוקר חזרה הביתה,מוזר גם עכשיו לא ממש הרגשתי את כל ההליכה ביער,הפעם לפני שנרדמתי חשבתי על מילותיו האחרונות של באבא "דמיין,האמן,תוצאה"
.
המשך יבוא.......
