"היה שלום"

מוצאת את אותו דמות רוכב על סוס דוהר

בלב המדבר ביום חמסין בוער

רץ שועה אל דרכו הרחק

קריאות אילמות אי שם צועק

מלמול אילם פונה לעברו בקול חלוש..

בדד ליד הסנה הנטוש

אך אותי לא יישמע

אור העיניים כנראה כבה..

צל נפנוף ידו כבר לא אראה

נראה שאינו חפץ בזה

רק לחישת "היה שלום" יתום

ייפלט לי לחלל העולם פתאום

ואני חוזרת אל דרכי לבדי

הלאה, כבדה עם מסעי...

לא אזכור את פניו

גם לא דמות צלליו

כי רק מעט ראיתיו

הוא חצה כבר את הנתיב

ומה שלי נותר רק כמיהה כמוסה

שבנבכי ליבי שמורה...