|
ויהיה היום ובשכונת גבעת זלמן שוטט לו מימים ימימה אותו חתול פלאי, צדיק יסוד עולם "רבי חתול שמו" והילך בין פחי האשפה ושלה משם דברי עבשין והיה אוכלם אל פיו והיה מקנח בעכבר שמן שמצא משוטט בחורי הקירות על יד הדוכן של פרומה. פרוותו שחורה ולבנה הייתה. ומן מראה מופלא היה לו שפרווה שחורה הייתה על ראשו ונראתה ככיפה ושאר שחרות פרוותו הסתדרה כמעין קפוטה חבוטה ולכן קראו לחתול זה רבי חתול בלשון מלעיל כדרך שמדברים עמי אונגריה. והלה היה נמשך לבתי הכנסיות של חסידים ובייחוד לבית מדרשו של הרבי הזקן מכתריאלבקה ובעת שהיה שומע קול תפילתו של הרב היה מיילל ארוכות ובעת קריאת מגילת איכה של תשעה באב היה מיילל ובוכה עד כי הקהל שחה בבכי צערו, חשבו כי החתול הוא גלגול נשמה כל שהוא ופירנסו אותו במגדנות ובמיני מתיקה ובגפילטע פיש ובקרפיון שנותר מהטיש של האדמו"ר מכתריאלבקה, רבי זלמן יעקובוביץ... בתחילה החסידים ביקשו בתחילה להרחיקו ואותו רב היה אומר בלשונו הלאקונית: "נו שוין, א ביסלע מזל. שימו אותו ליד החלון שישמע זמירות שבת"
וכשהיו מנעימין זמירות שבת היה החתול מיילל ומיילל ברכות ומלווה את שירתם והלה היו תוהים. ובסליחות היו מתאספין בביתו של הרב והחתול עימהם והיה זה לפלא בעיניהם והיה מתחכך ברגלו של הרב ויהי שוב לזרא בעיני החסידים אלא שההוא הרגיעם באומרו:
"א ביסלע מזל. קצת יחמם את הרגל הזקנה שלי." וציווה על השמש הזקן להביא לו שתי צלחות לאוכל ומים ובעצמו נהג להביא לו מים ופתיתי מזון. משום "צער בעלי חיים" ורק ראה אותו רבי חתול היה זנבו מזדקף כאנטנה והיה מתחכך ברגלו הזקנה.
ויהי היום ורבי חתול שוטט לו ברחוב ניאגרה הרחוב הראשי של גבעת זלמן המסתיים בספרייתה המצופפה של מתילדה ולא היה הוא מן סוג החתולים אשר בורחים מפחד אנוש. והנה רשת הונחה על ראשו והוא נלקח על ידי ידיים ביריוניות לצער בעלי חיים שנאמר "פח יוקשים" אך הוא לא היה כציפור אשר נמלטה משם כי גם לא שהה שמה זמן רב.
והנה עבר זוג חמוד, משפחת חמד עם ילדתם נועה בצער בעלי חיים הלזה וראו את רבי חתול בצערו והוא מסתובב סביב עצמו ומיילל. ולקחוהו עימם לביתם במושב הסמוך אל הכביש הראשי בואכה ירושלים. ונתנו לו צלחת אוכל של "דר' פאט" ומים והחתול אכל ושבע לנפשו והיה רשאי לטייל בגינה כאוות נפשו ועברה שנה אחת וקרב לו חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות ונפשו החתולית של רבי חתול איוותה לשכון בהיכל הרבי מכתריאלבקה כמו שנאמר "צמאה נפשי" וילל החתול יללות קורעות לב באמצע הלילה ונועה פתחה לו הדלת כי חשבה כי מתאווה הוא לנשום אוויר צח. והלה ניצל ההזדמנות ובחוש שלא ידעו עשה הדרך לירושלים. ובמשך כמה שעות רץ וקיפץ ואפילו תפס טרמפ על טנדר עד שעת חצות מצאתהו כשהוא מגיע לבית מדרשו של האדמו"ר מכתריאלבקה. הוא לא שם ליבו למודעות בעלות המסגרת השחורה שהיו תלואות על גבי הקיר המט לנפול בשל הפשקווילים הרבים שהסתירוה. והנה נכנס לבית המדרש ועבר בין שורות החסידים והם לא ידעו נפשם כיצד חזר הלה לאחר גלות של קרוב לשנה. והנה חיפש את הרבי הזקן ולא מצאו, הוא הביט אנה ואנה ולבסוף רבץ ליד הכיסא שלו. אלא ששם ישב בנו היורש רבי אפרים יעקובוביץ.
וחש אפרים בצערו כי רב וחיכה לתום התפילה ויצא החוצה ושלא כהרגלו נטל החתול בידו וליטף אותו כשהוא אומר ברכות: "אבא הלך לעולמו, אתה אהבת אותו, אנו נדאג לך לקערת מים ואוכל ככל אשר תחפוץ"
רבי חתול נראה כשומע, אך עצב נראה בעיניו החתוליות. הוא הלך לעבר כסאו של הרבי.
ר' אפרים יעקובוביץ הביט בו ונאנח. הוא ציווה את השמש להותיר חלון פתוח בבית המדרש, במידה ויחפוץ לצאת.
למחרת, כששבו החסידים לבית המדרש, לשעת תפילת שחרית מצאו את רבי חתול שרוע מת למרגלות כסאו של הרבי המנוח אותו כה אהב.
| 
