חזרה ליצירות
סיפורים

מעשייה בדוב נמלים, נמלה, ונשר.

שי?! | (23/09/2009 15:34) | 112 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל


ומה אני היום? האם חזיר?האם סוס? האם פיל?! אה אלוהים?! תגיד לי מה אני היום?!
"היום אתה דב נמליים" שוב פעם קול מוזר מהשמים אומר לי מה אני היום
אני רעב,טוב מה דובי נמלים אוכלים? "לדעתי נמלים"
תודהה קול מוזר מהשמים ! אז התהלכתי בכבדות ביער בחיפוש אחר ארוחת צהרים שחורה ומזינה
כשלפתע משום מקום אני רואה נמלה רצה מרחוק ונשר עצום רודף אחריה.
עכשיו למה נשר רודף אחרי נמלה? אני לא יודע, אבל גם זה לא כ"כ אכפת לי 
אז רצתי בשיא כוחותיי אחר הנמלה,שלפתע נעצרה.. נעצרה והחלה להתבונן עלי.. אבל אני,אני חושב מהבטן..ושאבתי אותה אל בטני מבלי לחשוב פעמיים.. וגם הנשר נעלם פתאום, מוזר.

טוב,אז תאמת היום הזה לא היה יום כל כך מיוחד
בזבזתי אותו בעיקר על לאכול נמלים עסיסיות
לקיים יחסי מין עם דובות נמלים(מה שהביא לי מחשבות חדשות על החיים)
ולהתחמק מציידים
והגיע כבר הערב ונרדמתי מתחת לאיזה סלע גדול בידיעה שעוד יום עבר ומעניין איזה חייה אני יהיה מחר..


שהתעוררתי הפעם הכל היה חשוך ומלא מחושים נגעו בי ולא היה לי כל כך הרבה מקום לזוז
אז התחלתי בלי שום סיבה הגיונית לרוץ, כאילו לא אני מזיז לעצמי תרגליים.. 
אז רצתי,רצתי,רצתי, רצתי בלי הפסקה עד שהגעתי לאור שבקצה המנהרה..איזה תרתי משמע זה היה.. וקול מהשמים אמר לי "אתה היום נמלה"
אממ נמלה,נמלה זה מעניין,הכל ענק כולם חברים של כולם,להבדיל מכמה חיות אחרות שיצא לי להיות.
טוב,אז מה נמלה אמורה לעשות? חשבתי לעצמי בעוד אני מתפס על גזע עץ ענק,
כן,כמובן..בעיקר לאגור מזון,אז בהיותי ממשיך לתפס על גזע העץ אני מרגיש משב רוח עצום שמעיף אותי מהגזע ומפיל אותי על אדמת היער.
נשר עצום נוחת על האדמה ונועץ מבט מאיים,ואז פותח את המקור שלו ומנסה לאכול אותי,אז אני מתחמק בדרך כלשהי ממנו ומתחיל לברוח,
לא יודע לאן רץ בדיוק אבל הרגליים שלי מזיזות אותי כמה שיותר מהר כאילו הם יודעות לאן רצים, והנשר עף אחרי ומנסה להפיל אותי מהרוח שלו, אבל אני לא! אני לא נכנע בקלות.
ו באותו רגע כשאני רץ בצורה מטורפת בשביל להתחמק מהנשר.. דוב נמליים מגיח לעברי..דוב נמלים שנראה היה לי שיש בו משהו מוכר, אני עומד מולו ומסתכל ובוחן אותו וברגע שאני מבין מה קורה כאן....
הוא אוכל אותי.

"ירון מה אתה עושה כאן? זמנך עדין לא תם!" נשמע אותו הקול שמדבר אליי תמיד
אני פוקח את העיניים ומגלה שאני שוכב על ענן מזהב
"ירון,זמנך עדין לא תם,מה אתה עושה כאן?"
אני אכלתי את עצמי.. אני אומר לקול שאני עדין לא רואה מי מדבר אליי כי הראייה שלי עדין מטושטשת
"יש לך עוד זמן לחיות,אבל הגעת מוקדם מידי,ואיני יודע למה, אני רק יודע מה יכול לעזור לך.."
אולי אם אני יהיה חייה מהירה והייתי תופס את עצמי בזמן לפני שאני אוכל את עצמי זה יעזור לי להמשיך לחיות..
"וכך יהיה.. רק תזכור,שאם אתה הפעם תמות אני לא מחזיר אותך"
ובום .. הכל נהיה חשוך .

פקחתי את העיניים ופרסתי את הכנפיים והוצאתי צפצוף מהמקור
והרי כי אני עכשיו ציפור, אבל איזה ציפור? "אתה נשר ירון ,תזהר!"
ממה להיזהר? הרי אני נשר,אני חייה מהירה פלוס יודעת לעוף,מה יכולתי לבקש עוד?
טוב אז כמו שאני רואה אני נמצא בפסגה של צוק גבוה והיער די רחוק מהאזור שלי
אז כדאי שאני יתחיל לטוס,בהיותי טס לכיוון היער מחשבה לא מסתדרת לי בראש,ונדמה לי שאני חזור על הטעות שלי,
אבל אז אני מבין שיש לי מוח של ציפור וכדי שאני לא יחשוב הרבה ...אז אני עף, ואני מגיע ליער,ואני רואה את העץ הענק שעליו תפסתי,ו אני מתקרב עליו עוד
ואני רואה את עצמי הנמלה,ואני הנמלה נופל ארצה כתוצאה של נפנוף הכנפיים שלי, אז אני נוחת מהר על האדמה בשביל לנסות לתפוס אותי ולשים אותי במקום מבטחים בשביל שאני הדוב נמלים לא יאכל אותי, 
אז איך שאני בא לתפוס אותי עם המקור שלי אני בורח לעצמי, אז אני רודף אחרי, ואני במרדף אחרי עצמי הנמלה, ולא ידעתי שאני הנמלה רץ כל כך מהר..
ופתאום אני רואה את העצמי הדוב נמלים, ועצמי הנמלה עומד מולו ובשנייה ובלי לחשוב אני אוכל את עצמי
אותי ומה שגורם לי להעלם לתמיד
וכנראה לא להיות פה יותר.



(הסיפור הזה 
זה הסיפור הראשון שכתבתי בחיים שלי)

תגובות

חזרה ליצירות