זיקנה

תלתה את שמלתה

מנוקדת דהויה ,כתמיי השנים שחלפו

חדריי הבית חלולים,ריקים משאון

מיטת פורמייקה ,מצעיי המוך,

משאית ,חייל צעצוע,מגבת

חולצת חאקי,חגורה כחולה

תמונה  דומעת מטקס סיום

מבטה הדהוי,שערה הסתור

באופק הרחוק,טמונים יקירייה

ישנים בשלווה את שנתם הדומעת

מבלי דעת את כאבה המתמשך

שמלתה התלויה,ציר הדלת מנסר

באו לקחתה לשום מקום ידוע ,

גופה מתנכר,וזכרונה זר לה

ורק שברים מועטים צצים,בימים גשומים.

שלום  קירות,הייתי כאן פעם

נערה,משפחה,כאב,שמחה

ואינני עוד