אספן הנשמות

כל בוקר הוא קם

ראשו עדיין על הכר

לובש אחרת,מחפש

את הנשמה הבאה.

כל בוקר,זה שם

נשמות עזובות

כאב חד,צערו  מתמזג

ארור הליל,משאו הכבד

אלפיי שנות דור,וחושך

נשמות מתגלגלות,מבקשות

לתקן את הדרוש,לכפר,לאהוב

בהוליכו אותם,היה אחרת

נשמתו  התחפרה לה בתוכו

בוערת ,עולבת,מבקשת רחמים

שיריונו  עוטה צלקות

מדרכו הארורה,בלילות חשוכים

כל בוקר הוא קם,לובש אחרת.

נישמתו  משוועת למנוחה

כל בוקר.