|
תובנה מרחפת בגובה הנשמה, מאבדת גובה ליד נבכיה ומתרסקת אל תוככי הדעת המוטרפת. העיניים כן העיניים. הן הן החלון המשקיף אל תוך ההווה המשתקף, וממנו בהילוך אחורי מהיר ביותר אל העבר הבלתי נראה לעין, אך הנראה לנשמה הפנימית שבכול אחד מאיתנו. שני אורות בערפל מנחים את השב אל הקרקע או אל המקום ממנו בא. שני אורות בעלטה, רומזים לבוא, שולחים גשם נדבות מתוך הדעת, אך מהן תצאנה אך טיפות דמע בודדות.
הוא מחזיק את המצפן באזימוט שלוש מאות מעלות, מכוון את פסיעת המדחף ומווסת את טמפרטורת השמן, המהירות שמונה מאות קילומטר לשעה. אך משהו לא תקין, הוא מאבד גובה.
"יש תקלה," הוא קורא אל מכשיר הקשר. אין מענה.
מנוע המטוס משמיע חרחורי גסיסה. הוא עומד להתרסק, הטייס חסר אונים, ממלמל מספר מילים, לרגע אובד עצות ומבולבל, כך הוא כשהתודעה פורצת יחד עם ההכרה
"לא לאבד את קור הרוח!" גוזר על עצמו בדממת הלב הזועק.
כל אלו מתרחשים בשניות בודדות: אובדן עצות, תודעה, תקווה ומעשה, אך בעיניו נצח. והנה החיים עוברים מול עיניו בסרט נע, והחיים שלפניהם וכל הדורות, עד שהתמונה נעצרת במקום מסוים. בית אבא ואמא ומשם קורא לו הקול: "קום ועשה!"
מצנח בודד נראה, יורד אל הים הפתוח. יורד מטה מטה אל המים. רוחף בעדינות כמו נוצה, עד שהוא נתקל ברצפת המים הזעה. המים קרים, חודרים, אך להבדיל מהמטוס העומד להתרסק. הטייס ניצל, לעת עתה. לאחר כמה שניות נשמע מאי משם קול פיצוץ עז. מפגש של עוצמה בעוצמה: עוצמת כלי הטייס מול עוצמת מי הים. ואלו ניצחו: המטוס שוקע במצולות.
והוא טרם ניצח, עתה נאבק במים הקרים, העוטפים, שוחה, המים סוגרים עליו. הוא לוקח נשימה, צף בעזרת גלגל ההצלה לשעת חירום שהותקן בצד המצנח.
גל ועוד גל. הוא נאבק מאבק חסר סיכוי. אולי תעבור אוניה שראתה את המטוס הנופל? אולי יגיע לחוף מבטחים?
הטייס שוחה ושוחה הלאה, הוא אינו מתייאש. לבו אומר תקווה. כן תקווה. מצרך נדיר בעת הזו. לפתע, הוא מתקרב אל עצם הצף בתוך המים - שריד, לוח מכנף המטוס שהתנפץ. פניו מאירות, הוא שוחה וכשהוא מגיע הוא מניח את ידיו על המשטח, מזנק, מטפס על הלוח. עתה ישמש לו כרפסודה. הנה מתוך השבר בוקעת ישועה: כלי הטייס הופך לכלי שייט.
שבט יהודה
"לא יאומן!"
שעת בוקר מוקדמת, חדר הכספות בבנק המרכזי פרוץ לרווחה. מספר תאים היו פתוחים, תכולתם נגנבה ומתא אחד התגלגלו אי אלו ניירות, על הרצפה בכניסה לחדר מונח זרוק ספר בודד. אלומת הפלורסנט הטילה תאורה עמומה על החדר, משווה לו מימד מיסתורי משהו.
בירור ראשוני שנערך על ידי חוקרי המשטרה העלה כי החדר אכן נותר במצב זה, עד שסיירי חברת האבטחה שנכנסו לבנק בשעות הלילה, גילו את הדלת הפתוחה, נכנסו פנימה ובעקבות מה שראו הזעיקו את כוחות המשטרה.
עתה נותרו בזירת הפשע שניים שניסו להתחקות אחר פיתרון. הם בחנו ביסודיות את הדלת הפרוצה. אותו בירור העלה כי הדלת נפתחה בעזרת מפתח תואם. כנראה משוכפל. האזעקה בבנק לא פעלה וכנראה נוטרלה. מסתבר שגם דלת הבנק נפתחה בעזרת מפתח תואם ששוכפל. המצלמות המתוחכמות נוטרלו על ידי מכשיר ששיבש את קליטתן.
דלת שירות עשויה פלדה, הובילה לקומת המרתף של הבנק גם היא נפרצה, וכך נכנסו לקומת המרתף, קומת חדר הכספות. הם פרצו מספר תאי כספת בעזרת מקדחה מיוחדת.קירות חדר הכספות עשויות בטון מזויין בעובי של כמטר, אבל השודדים נכנסו אליו דרך דלת השירות, הם קדחו פתח רחב בקיר הבטון. כל אותו זמן לא גילו אותם שני המאבטחים שסיירו סביב הבנק.
מנהל הבנק, דני, בחור חסון ומקורח, חובש משקפיים עגולות בעלות מסגרת שחורה הגיע מתנשף, הלום רעם ועימו ספר ובו שמות בעלי הכספות ששמרו דבריהם בבנק.
100.101.109.55 ותא מספר 112,
"חמישה תאי כספת נפרצו, במזל לא פרצו יותר תאים" סיכם מנהל הבנק
"ואולי לא במזל, אולי בכוונה תחילה?" נשמע קולו של סגן ניצב שטרסמן, ראש אגף החקירות במרחב ירושלים, הוא בדק את שמותיהם של בעלי התאים הפרוצים. התא בו נותרו הדפים היה בבעלותו של פרופסור חיים מלאך המנוח. הוא ניצב בגובה מטר מעל פני הרצפה. דגם מתקדם. הפותח אותו היה חייב להתכופף מעט.
"חמור מאוד" פלט. הוא רשם מספר דברים בפנקסו בעל הכריכה האדומה. הוסיף מספר מילים על כך שאין כל עקבות והושיט ידו הימנית לקופסת הסיגריות שישבה בכיס חולצתו. אך ברגע האחרון משך את ידו.
שטרסמן בן השישים היה אגדה במשטרה. למרות כישוריו ואישיותו המיוחדת נותר סגן ניצב ולא התקדם הלאה בסולם הפיקוד. יחיאל שטרסמן נולד למשפחה חסידית בירושלים. צאצא של אחד מהרבנים החשובים בחסידות ויז'ניץ. בנערותו עזב את המסגרת בה התחנך ומצא עצמו במשמר הגבול, משם היה ההמשך הישיר והטבעי לעבר זרועות המשטרה. נישואין ושתי בנות. כשעבר את גיל חמישים החל לחוש ריקנות בחייו ושוב מצא את עצמו משלים משהו שהחסיר בילדותו. שוב הפך לחסיד של הרבי. למרות שלא היה חובש כיפה ולא קיים אורח חיים דתי מובהק נהג לבקר אצל האדמו"ר לפחות פעם בחודש ואף מתארח ל"טיש" המסורתי. תמיד אהב לשמוע מוסיקה חסידית מסורתית. חבריו למשטרה כינו אותו בחיוך "השוטר החסידי", בכל עת שאירעו הפגנות חרדים היה הוא זה שישב עם ראשי המפגינים וביידיש העסיסית שלו ניסה להגיע איתם לפשרות.
"אסור לעבור על כך בשתיקה!" רעד קולו של מנהל הבנק למראה התאים המנותצים בבנק. לפי דבריו נגנב מן התאים סכום של כמיליון שקלים במזומן ובתכשיטים. הוא מנה את שמות בעלי התאים עד שהגיע לנשדד הבא, בעל תא מספר 112, פרופסור חיים מלאך זכרו לברכה. היה מוכר לסגן ניצב שטרסמן, הוא נודע הן במאמריו האקדמיים בחקר יהדות ספרד והן במאמריו העיתונאיים. הוא נפטר לפני יותר מחודש, בביתו בקרית יובל שבירושלים, התקף לב, כך סיפרו. שטרסמן הרים את הספר שהיה שמוט על הרצפה , התבונן בו ומניח אותו על הכסא לידו. ככל הנראה שייך לפרופסור מלאך.
"תצטרך לבדוק מי חוץ ממך ומהמאבטחים ידע את הצופן של האזעקה" פנה שטרסמן מבלי להביט בו ומשך מן התא של מלאך רסיסי ניירות: "נראה שכמה ספרים עתיקים נגנבו מכאן."
"במכירות פומביות ניתן למכור אותם בעשרות אלפי שקלים. אבל אל תנסו להתחקות אחרי מי שמוכר את העתיקות לחברות שעוסקות במכירה זו.." נשמע קול מעבר לגבם של השניים. הם הרימו את מבטם: בחור גבוה בן שלושים ושמונה, מראהו הצנום היה יכול להטעות, פקד אריק אסקיו, אחד מהחוקרים המובחרים במשטרה. המחלקה הבינלאומית. שפתיו השתרבבו במן זווית שנתנה למתבונן רושם כאילו הוא מזלזל בעומד מולו. הוא נולד בפתח תקווה, בן למשפחת אסקיו מירושלים, תמיד נחשב למבריק, גם מבחינת חוש ההומור שלו, לאחר שירותו הצבאי התחתן ובד בבד התגייס לשורות המשטרה, בתחילה בענף הבילוש ואחר כך בענף החקירות.
"ומדוע לא צריך להתחקות?" שאל דני
"ליתר דיוק קשה להתחקות אחריהם. מי שגונב עתיקות כאלו, לא יסתכן, הוא ימכור אותם לאדם שני. אדם זה מתחפש ולובש זהות אחרת ומוכר אותם לבתי המכירות הפומביות. בין אם ניו יורק, לונדון או פרנקפורט. כיום עתיקות מולבנות דרך שוויץ בה אפשר לתת לפריט מעמד חוקי לאחר חמש שנים של איחסון במדינה. אומר לך שטרסמן, הם חכמים יותר מאיתנו! לא מדובר פה באיזה נרקומן עלוב נפש ששודד זקנים בשביל מנת סם או בכמה עבריינים מנובלים ששודדים קשישים... המסחר בעתיקות לא חוקיות מדורג שלישי מבחינת רווחים כספיים בינלאומיים לאחר הברחת סמים ומכירות נשק."
"אני אומר שזו הפתעה, תפסו את הבנק בבטן הרכה" ירה שטרסמן את דבריו
אריק קרב אל התא, שלף מאי שם פנס זעיר ובמשך דקה בדק את תכולתה.
"לפני שבאתי לכאן עשיתי מטע שיעורי בית, כשפרופסור מלאך המנוח רכש את התא, באופן מפתיע, דווקא לפני חודשיים, הוא דיווח על ארבעה ספרים עתיקים, בספרדית, בלאדינו ובעברית. כמו גם על סכום כסף של חמישים אלף דולרים." מסר "ואילו כאן אני רואה כמה דפים בודדים, ספר עתיק אחד הכתוב בספרדית ואילו תכשיטים וכסף אין. כנראה שנצטרך להשיג את רשימת ארבעת הספרים מחברת הביטוח."
"אדוני הצעיר, האם נראה שיש לך כבר קצה חוט?" שאל שטרסמן קצין המשטרה בקול מתנגן "יותר ממיליון שקלים נגנבו מכאן ואתה מתעניין בספר פשוט?"
"לאו דווקא, אבל לפני שבכלל אענה לך אומר שבהחלט הוא יכול לתת לנו קצה חוט" אמר אריק
"מה, אנחנו בשיעור תפירה?" גיחך שטרסמן
"בטח שלא, תפרן לא אהיה כי לא הספקתי להירשם לשיעור התפירה, אבל אנחנו צריכים לשאול כמה שאלות. האחת –מי יכול להתעניין בספרים עתיקים ובפרט באלו שעוסקים ביהדות ספרד. שהרי שלושתם, חוץ מספר אחד נעלמו..." התעלם אריק מנימת הלגלוג של שטרסמן. הוא הרים את הספר מהכסא בעדינות מירבית. ספר נכבד, בעל כריכת עור חומה, דפים עבים. מדיף ריח טבק רך. הוא הריח את ניחוחו וקרא את כותרתו הכתובה אותיות מוזהבות:
VERA DEL JUDA
"ספר משעמם..." הטיח שטרסמן בעוד אריק הופך דף עתיק וממשיך לקרוא:
MEIR DE LEON, AMSTERDAM,1640.
"מה אומר השם הספרדי הזה?" שאל שטרסמן
"שבט יהודה", אבל אני צריך לשאול את הסבתא שלי שנמצאת בבית אבות בקרית מטלון. היא מאוד מעורה בתרבות הזו" מסר בחצי לצון
"צריך לעשות משהו מעבר לזה. עם כל הכבוד לסבתא שלך, שתחיה עד מאה ועשרים!" אמר שטרסמן, חייך חיוך רחב ובסתר ליבו שאל: מה לכל הרוחות עושה הצעיר המנופח הזה בתיק החקירה ששייך לי.
"בעיני חשוד מאוד, שלא לקחו גם את הספר הזה..." חזר אריק על דבריו ושאל כמה שעות עברו בין שעת השוד לשעת גילוי השוד...
"לפי תוצאות הבדיקה שנמסרו לפני כמה דקות. מדובר בחצי שעה עד שעה. בין שעה שלוש לשלוש וחצי לפנות בוקר"
"המון זמן, המון זמן!" מילמל, "הנוכלים המקצוענים האלו מרוקנים אולמות שלמים בפסק זמן כזה, עכשיו יש אופנה חדשה של ריקון מחסני סחורות בעזרת משאיות. כאן הם ידעו בדיוק מה הם רוצים ובאיזו צורה הם רוצים לעשות את זה."
"צריך לערוך בדיקה, תמצאו את מי שעשה את זה. מיותר לציין שזו יוקרה לבנק המרכזי, מכה אדירה, סטירת לחי בפרצוף של הכלכלה הישראלית. אני חושש שהאמון של הציבור בנו יפגע" התערב מנהל הבנק ששתק עד כה.
"אתה צודק," קטע שטרסמן את דבריו "ואני חושב שצריך לפעול בשני מישורים, מישור החקירה ומישור המחקר - יש לגייס לעזרת המשטרה, אדם שמתמצא בנושא יהדות ספרד. זה צריך להיות אדם בעל השכלה אקדמאית. חריף, בעל כושר ניתוח. הוא אולי ידע מה לשודד ומה לספרים שלקח..." הרים את אצבעו
"אמנם אני עצמי ממוצא ספרדי," השיב אריק "אבל אני לא מתמצא כאן. יכול להיות, יכול להיות שאני מכיר מישהו שיכול לעזור...כפיר... כפיר דה לאון!"
"נו, למה אתה מחכה! תכניס אותו לעניינים! שמעת אותי?" פקד שטרסמן
***
| 
