מכתב לחברה שכבר אינה

אני כועסת עלייך מאוד, אל תחשבי שאני מרחמת עלייך, כי אני לא. אני כועסת עלייך, כועסת שהשארת אותי לבד, כועסת כי עד שמצאתי חברה כמוך, אי אפשר לקרוא לך חברה אפילו, נפש תאומה שלי, חברה כמו אחות שבחיים לא הייתה לי, מישהי שאני כל כך אוהבת, עזבת אותי. הלכת ממני והשארת רק מכתב, לא אכפת לי שכתבת שאת מצטערת ושלא הייתה לך ברירה, כי כן הייתה לך, שכחת את הברית שלנו, הפרת את האמון בנינו, את יודעת שלא משנה מה אני הייתי תמיד שם בשבילך, הייתי עושה הכול בשביל לעזור לך, אם באמת היית מאמינה בנו, היית צריכה לסמוך עליי שהייתי עוזרת לך ואפילו משכיחה ממך הכול. אני לא סתם כועסת, אני כועסת כי את חשובה לי, אני כועסת כי גרמת לי לכאב כל כך גדול שבחיים לא הרגשתי, כל פעם שאני נזכרת בך, בפנים שלך שמחייכות אליי, בקול שלך מדבר אליי, עיניי ישר מתמלאות בדמעות, והכאב חותך אותי מבפנים, אני כועסת עלייך כי אני יודעת שלא באמת יוכל להיות לך קשה, כי בגלל שאני כל כך אוהבת אותך לא הייתי משאירה אותך במצב שלך, הייתי עושה הכול בשבילך עד הרגע האחרון, אבל אני כועסת, כי לא נתת לי לעזור לך, וסיפרת לי הכול במכתב שהשארת לי. אני כועסת עלייך, כי עד יומי האחרון יכאב לי ממך, והתמונה שלך לא תצא לי מהראש,

אני כועסת עלייך, כי היית רק אחת, רק אחת ויחידה שבאמת היית חלק ממני, אבל נפרדת ממני, שיקרת לי, עשית כאילו הכול בסדר. אני לא מעכלת שאני כותבת את המכתב הזה בזמן עבר, "היית", "עשית", "חייכת", "דיברת", "צחקת", "בכית", אלה דברים שמעולם לא תעשי שוב.. לפחות לא כאן לידי..

אני לא מוכנה לקלוט את זה, פשוט לא מוכנה. רק אתמול היית כאן לידי, רק אתמול, את ישבת איתי, את דיברת איתי.. את החזקת לי את הידיים, אז למה את לא איתי עכשיו? למה? למה עשית לי את זה?

אם הייתי יודעת שזה מה שיקרה הייתי קושרת אותך לידיים שלי ולא נותנת לך לעזוב אותי בחיים .