אימא, את לא תאמיני לי, נדמה שהצלחתי, " צעק איתן בטלפון בקול גבוה וחד.
"בסדר איתן, לאט,לאט. אתה תמיד מתלהב, " מתקשה להחליט כיצד לפתח את השיחה עם בנה. נימת קולו נשמעה לה מבולבלת משהו.
"בתור ספתח על הבוקר זה לא רע, אבל יש עוד מה לשפר ".אמר איתן כמי שמתכונן לקבל חיזוק להתחיל עסקה שזמן רב חלם עליה.
"אהה, הבית בטְרֵיְד אִין שסיפרת לי עליו. "
" כן. " נדמה היה לו שדבריו נחשפים כמו ממצא ארכיאולוגי, כל הערה שנאמרה עלי ידו נחרט היטב בזיכרונה של אימו.
חשב אחרי העבודה לקפוץ לאימו. מנגד נזכר באותו יום לפני כחודש כשפתחה את הדלת. רק מגבת כיסתה את גופה הרטוב ושערה שנצבע לבלונד, הזכיר לו את כוכבניות העבר של הוליווד . הוא לא אהב את עיסוקה בעצמה, רצה שתהיה יותר איתו, עם ילדיו. ימי הסבתאות של אימו התקצרו לביקורים קצרים בסוף שבוע, או בחגים, לעומת הורי אשתו שהקדישו לילדיו זמן ומתנות. אפילו דודתו גילה צימרמן בילתה בביתו ובחברת ילדיו, הרבה מעבר לתפקידן של דודות.
"ספר לי אודותיו ועל הסביבה, " הניחה תמר את שפופרת השמע על אוזנה, ושפופרת הדיבור בין סנטרה וכתפה.
"הוא גדול ומרווח , הפריט הכי חשוב לדעתי היא המעלית, " הָגָה קול כמי שחש מחנק בלועו, כאילו חושש לספר יותר מדי לאימו. הביקורת שלה על מעשיו, הפכו אצלו למושג שמשקף את דעתה בדבר הצלחתו או אי הצלחתו.
"ניפגש מחר כשאסיים את יום העבודה, " הציע איתן לאימו.
"מחר יש לי חלון הזדמנויות, " ענתה כשנימה מבודחת נשמעת בקולה.
"מה זה אומר? " ניסה לְהִתְחַקּוֹת אחר הערתה.
"סתם, מחר הוא היום החופשי שלי במערכת . "
"אה, מבית הספר, " מצא את עצמו מחייך להערה השובבית של אימו.
"הסביבה נחמדה ושקטה. זה הבית? "
"זה הבית שאני רוצה, הוא מרווח, צריך קצת השקעה, " הביט איתן בעיניה הפעורות של אימו, לומד על פי עפעוף עיניה שהצטמצמו לסימני שאלה בפניה הבהירות, לא מסתירה אכזבתה מבחירתו של בנה.
"תיארת בטלפון מצב אחר של הדירה, מה חשבת שאוכל... " הוא לא סתם התקשר אלי. זו הרכילות המרושעת שצילה מנסה להעכיר דרכה את יחסינו.
"בבקשה, אל תסתיר ממני דבר, " המשיכה לעקוב אחר שתיקתו.
"אני לא מסתיר,נדמה לי שזה הפוך," ענה איתן והמשיך, "אני רוצה את הבית, רק ש... "
"מה ש? מה קרה עתה?" הוא הביט באימו דרך משקפי השמש הכהים חוכך בדעתו, מהסס אם להמשיך לספר לה על בעלת הבית שמטרטרת אותו הלוך ושוב, ושכבר אינו בטוח אם ההשקעה כדאית.
"אולי נתחיל בסיור וביכולת ההשקעה שלי, " הציע עקב אחר עיניה והלבן שבתוכן, מחפש את נקודת השבירה שלה בשקר הגדול שלאורו חינכה אותו כל חייה מאז מותו של אביו.
"עכשיו ספר לי מדוע קראת לי, " התעקשה תמר לברר אחרי שסיירו בבית תחת עינה הפקוחה של בעלת הבית.
"אני צריך מימון לשיפוץ, " ענה איתן. הישהה את תשובותיו שיהיה סיפק בידו לדון בתחושות שהיו כל השנים רדומות בו. ועתה הן זעות ממקום רבצן, ונדחפות להתעורר בלחץ קולה ושאלותיה הממוקדות בו.
"מדוע דווקא הבית הזה, עַנְתִּיקָה... " חדרה בה עקשנותה, שאותה הכיר במשך ילדותו.
"אתה תמיד רץ לפני הסוסים, " המשיכה להלום בחלומו .
אפלולית החדרים הקדירה את התחושות ביניהן, למרות השתדלותו לא לוותר הפעם. לקח בחשבון את ההוצאה הכספית, להפריח את שממת חייו בשרטוט התוויית קווים ותרשימים בצורה מדויקת. את המטבח הוא יגדיל שיהיה מקום לזוגתו לבשל את המטעמים שהוא אוהב. את חדרי הילדים יעצב בסגנון שישקף את הגישות והתכונות של זוגתו ושלו, שילדיו לא יתביישו להביא לביתם את חבריהם. הוא יעצב את הבית שיביא לחדרי הבית אור בקרינה מאירה טבעית של השמש, שתשלח קרניה מהמרפסת לעבר הסלון הגדול.
מדודתו צילה למד על צוואת אביו והירושה שהוא זכאי לה. כיצד אימו קרצה את שקריה ונפחה בהם נשמה. אולי לא מתוך זדון אך בהמשך השעמום העסיק אותה. האמינה שדברים יתגלגלו לפי משק שפתיה. עתה עיניה פעורות בתמימות מעושה, דווקא שהוא צריך אותה.
הוא נזכר בחרדות שהיו בו בילדותו לאחר מות אביו, הוא לא זכר אותו היטב. היה ממהר לבכות בכל פעם שהתגעגע למשהו שלא ידע להגדיר את החסר והחסך. כשבגר , לא הבין מהיכן הכספים שאימו מימנה לְבַלְיָנוּתָהּ. התחושה שדבר בלתי צפוי עלול ליפול בחייהם, אף פעם לא הניחה לו. אלא שעתה, כשהוא צריך את עזרתה היא משחקת ברגשותיו.
"אני יודע דברים, " אמר בטרם נפרד מאימו.
"איזה דברים? " השפילה את עיניה ומוללה את ממחטתה, סובבה את ראשה עד אשר נעלמה צדודיתו מעיניה.
"נראה שברור לך מהיכן, כל מיני פרטים קטנים. "
"מה היא כבר סיפרה לך? " הביטה בעיניו החומות ועורו הכהה , כל כך דומה לאוריאל אביו שדאג לה לפני מותו אך גם לבנו ולאחותה צילה...
על הרומן ביניהם נודע לה כמה חודשים לפני מותו. כשאחר להגיע לבית בתום יום עבודתו, הוויכוחים והצעקות לא פסקו גם כשעלו על משכבם.
את הלילה האחרון לא תשכח. הוא נשבע לה בחייו ,שהרומן עם אחותה שייך להיסטוריה, לאחר ליל אהבים נפח את נשמתו לבורא מדום לב.
"בואי נשב בבית קפה," הציע.
"כן, מגיע לך, " אמרה ומיקדה עיניה בקרקעית ספל הקפה המגלה דברים רעים.
"אז למה הסתרת כל השנים? " שאל בפליאה.
היא לגמה מן הקפה, מבררת מילים ושולה אותן כְּמַלְקֶטֶת אחת באחת.
"כי הייתה שם אהבה וקנאתי, " ענתה בהיסח הדעת.
"הייתה אהבה וקנאת... אז מה? " ירה את תשובתו ובאותה נימה המשיך.
"זה היה קצר ונגמר רע. "
"קל לך לדבר ממרום גילך, רציתי נקמה. " סובבה את הכפית בשארית הקפה.
"בי רצית לנקום?" חייך אל אימו כלא מאמין.
"בך, בצילה באבא ובכל מה שהזכיר אותו. "
"מה עם צילה, לא הגיע הזמן לסלוח, " ליטף קלות את פניה הדומעות של אימו.
"איתך סגרתי עניין. " חייכה אליו מבוישת.
"ומה עם צילה ? " ציפה שדבר מה יתרחש.
"החיים עדיין נעלבים, לא! "
