סיפורים
מחפש תשובה(מזרחית) ולא מוצא
התעוררתי בשעה שתים וחצי בבוקר בגלל צלצול הטלפון, מי לעזאזל מתקשר בשעה
כזאת מאוחרת לבנאדם עסוק כמוני?!. אז עניתי. "שלום! אתה מר בוסקילה?!" קול
גברי שאל אותי, "כן, למה קרה משהו?", "אני רוצה לדעת!", "מה אתה רוצה לדעת
גבר?" "אני רוצה לדעת מה עומד מאחורי השירים שלך!" , "מה זאת אומרת מה
עומד מאחורי השירים שלי?" "אתה הזמר המזרחי מר בוסקילה נכון?!"
"כן"
עניתי "ויש לך שירים כמו "ליל אהבה" או "הנשיקה האחרונה שלנו". נכון?!" ,
"כן..אז מה הבעיה איתם?" , "אני רוצה לדעת מה הם מדברים!" "תגיד!י מאיפה
השגת את המספר שלי?!, חוצפן!, אם תקשר לפה עוד פעם אחת אני יתקשר למשטרה!"
ונתקתי. פסיכופטים! כל המדינה הזאת הפכה
להיות מדינה של פסיכופטים!. וחזרתי לישון.
למחרת התעוררתי גם לצלצול הטלפון. "איפה אתה?!" האמרגן שלי צעק עלי בטלפון.
פאק!, השעה הייתה 11 וחצי!, ואני צריך להצטלם לקליפ החדש שלי לשיר "ים של אהבה"
ואחרי זה אני צריך לנסוע לאליקו בשביל ללקק לו שישמיע את השיר החדש שלי ברדיו,
הרי
כולם יודעים שאם לא מלקקים לאליקו לא ישמעו אותך, הבנאדם הזה הוא המלך של
המוזיקה בשיראל. עשיתי את מקלחת היופי שלי, זרקתי על עצמי איזו חליפה,
עשיתי קוצים בשער, חייכתי למראה ויצאתי מהבית.
הגעתי לחנייה , פורשה 360 אדומה עם גג נפתח חיקתה לי שמה, מחייכת אליי, רוצה שאני כבר
ישחק לה בהגה.. ילחץ לה על הגז. נכנסתי לרכב, סובבתי את המפתח והאוטו לא מתניע.
ניסתי
שוב אך הוא לא מתניע, רק משתעל בצורה מוזרה, לי, אין מושג ברכבים, רק
בלשיר, הפלאפון צלצל, זה היה המארגן שלי, צעק עלי שאני כבר מאחר בחצי שעה
ואם אני לא יהיה פה ב5 דקות הקרובות הקליפ לא יצולים ואני יזרוק כסף
לחינם, ואני הסברתי לו את המצב שנקלעתי אליו ובקשתי את עזרתו, הוא אמר לי
לפתוח את מכסה המנוע ולראות אם הכל תקין שמה, אז פתחתי אותו, ואמרתי לו
שחוץ ממשקפי שמש ישנים אין בו כלום, ואז הוא אמר שזה לא יכול להיות שאין
שמה כלום, ואני אמרתי לו שאני לא רואים כלום חוץ מהריפוד ומשקפי שמש, ואז
הוא אמר לי שאני בכלל בבגז' ואני צריך לפתוח את קדמת הרכב!. אוי מבולבל
שכמוני... מבולבל כמוני אהבה שאהבתי בלילה הקר .. אממ יכול להיות שפתחתי
פה להיט חדש?!," תהיה בשקט רגע!, ופתח את מכסה המנוע כבר!" הוא נבח עלי
מהפלאפון, פתחתי את מכסה המנוע וואלה, לא ידעתי שזה נראה ככה, הכל היה
נראה לי מחובר כמו שצריך, הוא שאל אותי אם חוץ ממנוע וכל מיני חוטים
שמחוברים אליו אני רואה משהו מיוחד, אז וואלה, היה שמה נייר כסף מגולגל
שהיה מונח על איזה חור, הרמתי את הניר כסף הזה והלכתי לנסות להתניע, ו..
הצלחתי סוף סוף!. אמרתי לאמרגן "ביי"
והתחלתי לנסוע, הנייר כסף היה במושב לידי וראיתי שמבצבץ ממנו איזה דף. עצרתי בצד ופתחתי אותו, היה רשום בו:
"לזמר המזרחי מנחם בוסקילה, אתה תגיד לי מה מסתתר מאחורי השירים שלך,
אני בחודש האחרון מנסה לפענח אותם ולא מצליח!, אני דורש הסבר!.
ואגב, זה נכון מה שאומרים בעיתונים?, שבגלל השתלטות של המוזיקה
המזרחית על הארץ הערבים מתחזקים?, והצבא מתחלש?, כי הם הצליחו להיכנס
לנו בתת מודע של המוח? וזה מראה על נפילתו של השלטון "האשכנזי!, ושבעצם
אין במוזיקה שלנו המזרחית שום דבר?!, אני רוצה לדעת את הפרטים!, ואני לא הראשון
מגיע לנו לדעת מה עומד מאחורי השירים שלכם. ובמיוחד שלך!"
ואז בקטן בצד ימין -> היה רשום "על החתום מושיקו".
פסיכופטים.
כל המדינה הזאת פסיכופטים!.
הגעתי לבסוף לאזור הצילומים, היו בו שלושה רקדניות לטיניות שאמורות להימרח עלי
כל הקליפ. המארגן הגיע אלי, אמר לי שב על הכיסא! ותתחיל לשיר. "איזה שיר?" שאלתי
"איזה שיר?!, ים של אהבה שוערת" הוא התעצבן עלי "אהה טוב" התחלתי לשיר
"רוצה אותך והרוח נושבת, רודף אחריך אבל הים מרחיק אותי והלב נהיה עצוב
והגלים גם הם בוכים" אחח.. אני משורר אני! , אני מלך העולם! חשבתי לעצמי כשהבנות
התחילו לרקוד עלי.
אחרי הקליפ נסעתי לתחנת הרדיו ולקקתי
עם מזומנים לאליקו ואז הלכתי להתראיין בעיתון "חם תיכוני" עיתון חדש
של המזרחים, הייתה לי מראיינת דווקא די שווה שהתחילה להתקיל אותי קצת בשאלות כמו
"מי זאת להקת כוורת?" "כוורת?!" גיחכתי, "זה לא הדבר הזה שהדבורים ישנים בו? "
"לא..
זאת להקה של שנות התשעים ככה.. גידי גוב מוכר לך?" "אהה כן!" צעקתי
"גידי!, זה עם השער הלבן ששר משעמם.. מכיר..אז מה איתו?" "הוא חלק מלהקת
כוורת.." "אהה באמת?, יש לו להקה לאיש המצחיק הזה?" כן..נו יש להם את השיר
"נתתי לה את חיי" , "נתתי לה חיי?, נשמע שיר
מזרחי טוב" "כמה הם להקת
כוורת?" היא שאלה אותי. "מאיפה לי לדעת.. ארבע?!" "לא.. הם שבעה" היא
אמרה, חייכה, וכתבה משהו במחברת שלה "איך שבע?!, אז אך הם עושים כסף?!"
היא שוב פעם חייכה ואז רשמה עוד משהו במחברת שלה.
ואז שאלה אותי עוד כמה שאלות וסיימה איתי את הראיון. קמנו שנינו מהכיסאות ושאלתי אותה
מתי זה יתפרסם, והיא אמרה שאין לי מה לדאוג וכשזה יתפרסם אני ידע" אחרי זה יצאתי לרכב שלי
והייתי צריך לנסוע להקליט שיר חדש. נכנסתי לרכב והתנעתי אותו ובאתי לנסוע
כשלפתע מישהו קם מהמושב האחורי שם לי שק על הראש שכיסה לי את הפנים לי וגם מכה חזקה בראש והתעלפתי.
כשהתעוררתי הכל היה מטושטש, ישבתי על כיסא כשידי קשורות מאחורי גבי "איפה אני?" שאלתי.
"הוא
התעורר!" שמעתי איש צועק, ואז בא אליי והחזיק לי את הראש לאחור ואמר
"עכשיו אני ישמיע לך את כל השירים שלך, ושיר אחרי שיר אתה תגיד לי על מה
הוא מדבר, הוא הצמיד לי אוזניות לאוזניים, "השיר הזה מדבר על מישהי שנפרדת
ממישהו!" צעקתי לו והוא העביר שיר "השיר הזה זה שיר אהבה כזה" והוא העביר
עוד שיר "השיר הזה זה גם שיר אהבה למישהי" והוא העביר עוד שיר "בשיר הזה
אני אומר כמה אני אוהב מישהי" וכך הלאה.. "אז זה הכל?!" שאלתי אותו. אחרי
כמה שניות שמעתי התפוצצות אדירה ומשב רוח העיף את שערי לאחור, שמעתי גם
כמה יריות, וגם כנה קר של אקדח הוצמד למצחי, ראשי עדיין היה מסובב, ואז
הכנה נעלם ממצחי ועוד כמה אנשים הגיעו אלי והתירו ממני את הקשר מהרגלים
(שלא הבחנתי שהם בכלל קשורות) ומהידיים "אתה בסדר מר בוסקילה?!" שמעתי קול
מוכר אומר לי, אבל ראשי כל כך כאב שהתעלפתי שוב.
כשהתעוררתי שוב הכל
היה הרבה בסדר, "מה קרה?!" שאלתי, ואז אחד עם הרבה שרשראות על צווארו ועם
נשק שתפוס בחגורתו אמר לי "האשכנזים הבכיינים האלה" ואז ראיתי של מיטה
לידי שוכב משה פרץ, ועל מיטה שלידו שוכב קובי פרץ, ועל מיטה אחרת שרית חדד
ובאותה מיטה שלה גם זהבה בן "מה קורה כאן?, מה כולם עושים פה?", ,הם נפגעו
כמוך, גם אותם שאלו שאלות, מקווה שלא ענית להם!" הוא אמר " מה פתאום.."
אמרתי לו "אבל למה הם עושים את זה?" שאלתי אותו
"תאמת זה לא רק השכנזים, זה גם המזרחים מתחילים להיות ככה, הם רוצים תשובה". הוא אמר
"מה
זאת אומרת תשובה?" שאלתי, "הרי תראה, המוזיקה המזרחית השתלטה על הארץ,
ובהתחלה זה היה בסדר שלמילים אין כל כך הרבה משמעות, אבל אחרי כמה שנים
אנשים מתחילים לשאול את עצמם כשהם שומעים אחד מהשירים שלך "מה הכוונה?,
האם יש משהו מעבר לעוד שיר אהבה?, האם הם באמת רק סתם רוצים את הכסף
שלנו?" "תאמין לי.. פסיכופטים" אמרתי "למה שהם ירצו שיהיה משמעות מתחת
לשירים שלנו?, מספיק שזה גורם להם להרים ידיים ואת הארנקים שלהם לשמים זה
בסדר"
אחרי כמה דקות הגיעו עוד כל מיני זמרים פצועים לחדר באלונקות, "זה לא פוסק!" מישהו צרח.
וגם
כנראה לא יפסיק, אנשים מחפשים יותר משמעות בחייהם, וכשהם לא מוצאים אותה
הם מחפשים מישהו שאולי ינסה להדריך אותם, ואז הם נדלקים עליו, ושומעים
אותו כל חייהם, ואז באיזה גיל 38 הם מבנים שכל מה שהם שמעו היה חסר משמעות
ושאין להם כבר שקל בארנק.
"אתה יודע מזה לגלות שארבעים שנה מהחיים שלך היו חסרות משמעות?!"
איזה מישהו אמר בטלוויזיה בבית המשפט.
וגם אני חשבתי על זה.. וזה לשנייה הטריד אותי, ואז השנייה הזאת נגמרה ומשום מקום חשבתי על הלהיט החדש שלי שחשבתי עליו היום בבוקר
וחייכתי.
