האיש האדום\האיש הירוק

היה חורף, או שלא היה חורף, אבל היה גשם, את זה אני זוכר. היינו עם מטריה, אני ואת, חצי מחזיקים ידיים על הידית של המטרייה.. זה היה די רומנטי, כן, רומנטי. אני זוכר שעמדנו מחכים שהאיש האדום יהיה ירוק, ואני יכול להשבע שלפחות חמש דקות עמדנו שם, והרמזור לא התחלף. וכשאמרת לי, "יאללה, בוא נעבור, גם ככה אין מכוניות", אמרתי שאני מפחד עלייך. וזה לא באמת, בעצם פחדתי עלי, מאז שחבר שלי על כסא גלגלים כשפגעה בו מאזדה ירוקה, אני לא עובר בשום אדום ובשום רמזור, כי אני, שחקן כדורסל למופת, למה שאני אצטרך להיות נכה? בכל מקרה, חיכינו לאיש הירוק. אחרי שלוש דקות בערך, כבר נראה שיש לאיש האדום מבט מתנשא כזה, וצחוק מרושע, כאילו האיש הירוק לעולם לא יבוא. ואני אומר לה את זה, והיא, היא כל כך אוהבת את ההתפלספויות והמחשבות המוזרות שלי, שהתנגדה למחשבה שלי ואמרה, שלדעתה, לאיש האדום יש פנים כאלה קטנות, כמו של תינוק מלאך, והוא אומר לנו, לא לעבור מהכביש הזה, והוא לא יכול להחזיק כבר הרבה זמן, ואנחנו צריכים לעבור למעבר חציה אחר, רק לא מפה. הסתכלתי עליה, מחייך, והיא הסתכלה עלי, מאופקת, הגשם התגבר, רוח חזקה גורמת לנו להתחבק, מעיפה את השיער על העיניים שלה.. 

מסתכלת עלי, ועל הרמזור, אומרת לי, הנה, הוא נאנח עכשיו, הוא עוד כמה שניות יעלם. ובאמת, הוא נעלם, ובצפירה של מכונית, אני זוכר, איך נעלמת גם כן, חריקת בלמים שלא הצליחה, מאזדה ירוקה שהחליקה על הכביש, נפלת מחובקת עלי, רטובה, והשיער מסתיר לך את העיניים.. האיש הירוק, הסתכל, במבט תמים, כאילו הוא לא עשה כלום, והאדום ישר התחלף, במבט מאוכזב, הוא הסתכל, כאילו אמר "אמרתי לך", והסתכלתי עליה, והיא, היה לה מין מבט כזה, כאילו גם היא אמרה לי, "אמרתי לך".

.