פברואר 2006
צעירים בני 90
ספור-הגיג שכתבתי ביום ההולדת 90 ליואל שהיה מורי לכתיבה היצירתית
יש צעירים יפים מאושרים בפנימיותם ובהוויתם שזרימתם והאנרגיה שזורמת מהם מקרינה לסובבים אותם וכמובן לעצמם ספוק ויופי הגורמים לנו שלווה רוגע והעיקר הנאה לשמה.
רק מתי מעט בני אנוש שהגיעו לגיל 90 לפי גילם הכרונולוגי, שאני מכיר הם דומים להגדרתי במשפט הפותח את ה"הגיג" שכתבתי לכבוד יום ההולדת ה90 של יואל "צעירים בני 90" ואוכל למנות אותם על אצבעות ידי האחת.
יואל רפופורט הוא אחד מיחידי הסגולה שהיה לי הכבוד להכיר" צעירנצחי" החוגג היום את יום הולדתו ה- 90 ועד ידו נטויה עד 120.
כל זה לא היה קורה לולא נדבקתי לפני כשנתיים בחיידק הכתיבה, ערכתי ויצרתי ספר על "סיפורי העם של אבי ומאז אני כותב וכותב ולא עוצר או ליתר דיוק איני יכול להפסיק כי זה פורץ ונהנה מהכתיבה ומהאנשים הסובבים ועולם הספרות נפתח לפני כמו לפני תינוק המגיח לאוויר העולם.מעולם לא עסקתי בכתיבה ולא ידעתי שטמון בי הכשרון ,היכולת והשאיפה לכתוב.
ם.
התשוקה לכתוב והשאיפה ללמוד מהו סיפור וספר גרמו לי לחפש חוג לכתיבה יוצרת והתאכזבתי ופרשתי משני חוגים יידועי שם שנרשמתי אליהם ושלמתי טבין וטקילין שכר משמעותי.
שני חוגים אלה, שלמען הצנעה והנימוס לא אציין ואזכיר את שמם, רק אדגיש שמפורסמים ומכובדים אלה בטרקלינה של הספרות הישראלית, כמוהם גם המורים – סופרים יידועי שם, בעלי מעמד, פרסום ויחסי ציבור וחברי לחוג בעלי מעמד, ידועים בחלקם מכל שכבות והמקצועות בארץ מרופאים, עורכי דין ועד סתם נובו-רישים או עשירים ועשירות ואנשי חברה וספר למיניהם. כולם מעונינים לשפר ולהגיע לאומנות הסיפור והשירה כדי שיוכלו לספר ולשורר ורובם ככולם להתפרסם.
התאכזבתי מהבינוניות ומהחברה המגמתית, הבלתי מאוזנת, החומרנית יותר מדי, חוסר הפרגון אחד לחברו, חוסר ההתייחסות האישית של המורים הידועים, בקצור זה לא תפס אותי ולא מיציתי את כשרוני והבנתי שמקומי לא כאן ופרשתי. וכי מה, אמרתי לעצמי, הרי כשרון זה מתת אלוה ומה לי ולהם?
ואז בחיפושי אחרי מנחה ומורה צעיר בנפשו, שינחה ויכוון אותי והעיקר שיהיה דומה לי ובחיפושי אחרי קבוצה צעירה בנפשה שתתאים לי שהרי כשרון אי אפשר לקנות וכל אחד נולד עם הכשרון שלו ורק צריך מורה שינחה יכוון אותו שהרי אין לו את הידע והניסיון.
זה הדבר הראשון שחיפשתי ומצד שני חיפשתי קבוצה של צעירים בנפשם כמוני, שארגיש שזרימתם ורצונם מעודדים ומכוונים אותי בלי צרות עין וקנאה והפרגון והעידוד של זרימתם מפרה אותי כמו שאני משתדל תמיד בכל שטח ועיסוק וענין בחיי ההולכים וכלים להעניק לאחרים.
וכל זה קבלתי בניצוחו, בהכוונתו של המאסטרו, המורה המנחה שעכשיו אני יודע שהוא יואל רפופורט הצעיר הנצחי.
מה יש לך להפסיד? המליצה סמה וחזקה את ידי ידידתי המשוררת סופרת חברה בהנהלת "נשים יוצרות" תושבת רמת השרון ידידתי ונפשי נקשרה בנפשה בהיכרותנו ב"מכון אבשלום" הידוע לטובה.והיא המליצה לי על
עיתונאי בדימוס בשם יואל שמעביר "בבית מלינוב," חוג לכתיבה יצירתית.
מהרגע הראשון הרגשתי בחוג של יואל מסופק נהנה כשחברי החוג מצאו חן בעיני.
ומאז משתדל אני להגיע כל יום ג' בין 6- 5 לשעה של הנאה צרופה של סיפורים ושירים הנכתבים ונקראים ע"י "הצעירים הנפלאים" חברי החוג עצמו ולפעמים גם ספורי שלי.
בנוסף לזה מצאתי שם גם את בת כתתי לבי"ס היסודי בהרצליה, סימה לבית מנקס שגדלנו וחוויות ילדותינו קשורים ושזורים בהתהוותה וצמיחתה של המושבה חקלאית שלנו וחזרתי
לזכרונות של ימים של ילדות, ניחוח הפרדסים , לימים שלא יחזרו, של ילדותנו שחלפה עברה לה ומה רוצה יותר בן אדם? מה יש עוד חוץ מהזיכרונות והפרשיות וההרפתקאות שעצבו ועשו אותנו מה שאנו כיום?
בנוסף לסימה יתר אנשי החוג צעירים ברוחם, שממלאים ומפרים אותי בסיפוריהם ושיריהם שלא נופלים ועולים לפי דעתי על סיפורי ושירי שני החוגים היוקרתיים מהם פרשתי.
ועד הרגע הזה אני שואל את עצמי מה המותר והערך המוסף של החוגים ההם לעומת החוג שלנו בהנחיתו של יואל?
לא אשכח לציין ולספר על הצעירות שבחבורה שכבר עברו וחובקות את גיל ה- 80 המפליאות בסיפורים ומי אני הצוציק לעומתם?
.
יואל רפפורט, כפי שהבנתי, אחרי שהעניק לי אחרי מספר שעורים את ספרו "יריב גלבוע" הוא צעיר נצחי המכוון ומנהל את החוג כשהוא נהנה וגורם לנו ליהנות. כל זה בדרכי נועם בדרכו המיוחדת כשלפעמים שאין ברירה ביד תקיפה בעיקר לשובב נצחי כמוני וכל זה כדי להחזירני לתלם.
מדי פעם בפעם מזכה אותנו בספור יפה שכתב והרעיון והשמות לסיפורים שנכתוב הם מדהימים כמו למשל "אנשים גדולים לא מחוסנים מפני אנשים קטנים", "הגורל התל בי".
השם "הדרך לגהנום רצופה כוונות טובות" עורר בי בזמנו התנגדות ורתיעה ואולם מיד התעשתתי והבנתי את עומק הרעיון הטמון בו.
נהניתי ונכבשתי בספר של יואל רפפורט "יריב גלבוע" ומדי ראיתי את הסקרנות והרצון שלו בגילו המתקדם לשמוע חוות דעתי, המלמדת על נפשו הצעירה והסקרנית התהומית של סופר יוצר החייב לקבל ביקורת וחוות דעת כדרכם של סופרים יצירתיים הכמהים לתשומת לב על יצירתם כשמן לגלגלים וזה נותן להם הכרה וחדווה להמשיך ביצירתם הבלתי כלה.
עיניו של יואל הצעירות, המרתקות והמענינות מביעות ומכירות לנו האיש שאחריהם, עיניו עדין בגילו המתקדם, בוהקות פקחיות צעירות מלאות שמחת חיים שהגיל מוסיף להם שמץ של בינה ושובבות.
ומה משמעות החיים בקצור ולענין? הנאה – הנאה צרופה כשמה כן היא.
ואנו הצעירים נהנים מיואל הצעיר ונמשיך ליהנות נמשיך לזרום חיובי יחד עם יואל וכמו יואל כולנו עברנו פרקים קשים מי פחות ומי יותר בחיינו הארוכים ונמשיך כמו יואל לראות את חצי הכוס המלאה, לזרום חיובי כי נולדנו צעירים עם חיוך הנובע ומתפרץ מנפשנו היצירתית.
נהפוך כולנו את אוושת הרוח ואוושת מאוויינו ונשמתנו לרינה וזמר שיומתק וירופד באהבה שיואל מעניק לנו ואני מחזירים לו.
ואסיים בשיר של יואל ה שמאפיין אותו האופטימיות, חדוות החיים השובבות והתקווה של יואל בן ה-90 להיות שוב הילד שזורם גם בי
והרי הוא השיר של יואל
"הילד שבי התעורר יום אחד מתנומתו,
נתמלא על ידו נתמלא שובבות השתלט על לאות הזמן
על פיכחון ניסיונות החיים
על משקעי האכזבות
הילד שבי
שוב רוכב על גלי תקוות וחלומות
והתלהבות בין קץ
אינו מביט שמאלה
אינו מביט ימינה
מדלג בקלילות
מעל משוכות ומהמורות
אינו מבחין
בתנים ובצבועים שבצידי הדרך
יללותיהם וצחוקם
אינם מגיעים לאוזניו
לדברי לעג ותוכחה
אינו עונה
הוא אינו שומע דבר
הוא אינו זוכר דבר
הוא אינו רוצה לשמוע
הוא אינו רוצה לזכור
הילד שבי ...האם גם בכם סופרי ומשוררי "דרך המילים"מצוי בקרבכם הילד של יואל?
